Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 21 (1856) · p. Seite 29

זאח ההקדמה השלישיח; ומחה אנוא נא לדרוש ולחקור אח ממשנה שונא* המחייה נאמרה, שאין נת תועלת, נענור היות שכלנו תועה תמיד. (ההמשך נמחנרת הנאה וא״ה) תולדות רבי אליעזר הגדול. f Bon Joseph Löwy. (המשך) נעת ההיא הענירו את ר״ג מנשי אותו (נינוח כ״ז נ') ור״א מלך אז 53י’׳ ייני תייעות מי ימלא את מקומו ומי ישנ על נשאו אחריו! יניס נחרו נר"■ ודנים נקשו אח ר״ג ודנים את רא״נע וכאשר הוא בזמנינו מה שהאחד מנקש לא יאנה P נימים התם, וכאשר לא •השיך נמר חנרנמתיו כן ניח ישראל ותולדותיו — ולא 5יי את י"א אף אחד וישכחוהו. ואם אמרו (ר״ח) לה׳ שאין מושינין זקן *) נשנהדרין ושנהדרין ל״ו ני) זה איננו שוה לי ומדוע חושינו את רי״נז לראש בשנתדרין לעת 5P,״1• (עי קד״הד אוח רי״נז) אנל לדעתי יונן מאליו כי מאסו נר״ג על שזרק מרת נמ’ד’°/|יא’ו ינחרו נר״א אשר כמוהו גס הוא נעל ממה ומופרש מחכמים נאשר ננאר שמיל אי״ה. ומאז והלאה נשל המשוח מעל שניהם והראו לעין כל אשר עמון נלנם ח) — כי שנאוהו. ועתה אם אמת אמרה׳ נאלמתי דומיה מהניא דנה על אחד מילידי 1?£5’ס׳ ל״א הגדול, ונהי נעינינו כחגנים נגדו או לשום אוחו מערה לחצי חלילה! ״ אוכל להתאפק מלהודיע מדחי לא עונה ולהצדיק את חכמי דורו אם ששמוהו, לכן חפשה דרכיו ונחקורה, אם כנים דנר׳ אם לא! כאשי אמדתי נמצאהו נרוג מקומות מר רוח ונעל מרח שחורה ונעקנו מדון מצה ’דזיייח׳ עומד נדנדו אף נמוע תרים נלנ ימים, ואולי לשינת הזאה לא רצה להכניס חשו נשלשול חנם, ני השלשול מניא לידי כעס ורגז — וכאשר שאלוהו דנריס אשר לא * מלנו ואינם נדודים לו כשמש, אז פתח נדנרים אחרים כשאלות ר"׳ נר אלעא׳;תוכה כ״ז ני) או השיג תשונה כללית אינה מספקת לנעליה כמו: עד היכן כנוד אנ - תשונה צאו וראו מה עשת דמא בן נתינה (קידושין ל״א אי) שוג שאלוהו שנית ' ״גחי: עד שיעול האב ארנקי ויזרקנו לים ואינו מכלימו (שם ל״נ אי) נלחי מגנלת י. -V יהי' נכים המעע אם רב, יש אשר ממונו חנינ ,עליו ויש שאינו תניב עליו ■כנימי אם יזרוק שני ארנקי לים? ואולי נחנו לו הכיס ראשונה אף כי ר' צדוק ממני נשנים ול״י בחליפות (שם ל״ב ני) לנל יכעיסוהו. — ואעיד לך, קולא עדים נאמנים על דברי: פ״א גזר ר״א י״ג תענית על עצירת הגשמים ולא ירדו, תקנת י כאשר ראו כי ברכם כשלו מצום ותם לריק כחם הניחוהו ויצאו, אמר להם י י’0 לעצמכם? כי תמותו נרעב! מן הראוי היה לנחמם נדברים, ואם לא נקוע ת5.חורן י®“ נרצה לעדתו על שלא נכו ני״נ תעניות שלפניהם ע״ש וכאשר נסופו תח<נה1 ’’י יושב ודורש ויצאו חבורה חבורה (ניצה ע״ו ני). עוד פ״א ירד לפני על מ,דןי)<ן ®3י «ל גשמים ולא נענה, ירד ר״ע אחריו ונענה וסננו הסינה על שזח עומד והס<3 לה א’־י עומד (תענית כ״ה ני). אשה חכמה אחת שאלתהו על עובדי העגל ע״י גי ח5״ה לאשה אלא בפלך, והכעיס אותה בתשובתו לא נכונה עד שאבד לנה . יי מעשר מדי שנה נשנה נאמרו ישרפו ד״ח ואל ימסרו לנשים (במדבר ה״למד* . י לזאת החרשתי אמדתי גזירה היא מלפניו ומצד זה התר״ן משפעו לאמור: האחל לתו תורה כאלו לימדה תיפלות (סועת כ' אי); אולם מת שמחייבם מצד אץ תורה, והזונה יעשה את אחותינו ביום שידובר בה נאמרו: ננוח ישראל מתנג7 ו "P כי כל מי שאין הפורה עוני על פיו אין נו ד״א (מסי בלה) הוא —_ ״5יש עוד אחת ר״א הגדול אומר מע״ו ואילך חשש כוחה של תמה ") נימ״בס (תל׳ ס;ח7ר,. הל׳ "זק• מופלג" אולי הפליג בלשונו יען הוא נגד שנע’ם איש מזקני ישראל (שמות ס״ד במדבר <״א) ואין מקרא יוצא מידי פשועו 1«״ן לחם משנה.