Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 21 (1856) · p. Seite 28

~— £0־ (מאחרים או גכסיון), וככר אץ למוד בלא זכרון, כנודע; אם כן בלא זכלון לא היי! אדם עושה דנר מדעה ו (להוציא אח האנום, ופעולוה המנע, כגון דפיקה הדפקים) ורק נדני אחד היה ננדל מן הדומם; והוא כי אס נכאיב נשרו נמהט, או נאש, או נרעג וכיוצא נזה יחמרמר, ינכה, ויאמר הה! אהה! אוי! ודומיהם, ואס נשליך נגרונו מאכל או משחה ערג, או נעל כרמו נקרנהו אל אשה, ישמח, ויאמר, האח! האח! והדומה לזה, מה שאין כן נעצים ונאנניס: ז אה תועלה הזכרון. האמנם הזכרון הזה, מ׳ ינמיחנו, שלא יתעה אותנו? וכי אי אפשר, שיהיה נוזג? הלא ההרגשות, אשר זכרוננו אומר לנו, שהרגשנו לשענר, אולי לא היו ולא ננראו, אי אולי לא היו, כאשר אנחנו זוכרים אותן, רק נדרך אחרה: והנה חקירה הדני צריכה מאד. הנה אפוא, נקומה נא לנשות אח הזכרון הזה, לדעת אם דוני אמת הוא,אש אין: הנה נניע , אס אשר יאמר לנו, כ׳ הרגשנו זה ימים, אמה כ׳ הרגשנוהו, ואם אמה ני הרגשנוהו, כאשר הוא אומר, או הרגשנוהו נדרך אחרה. זכרוני אומר לי, כי אתמול יום שנת היה, כלומר כ׳ אתמול הייתי אומרנלננ׳: אין לעשות היום כל מלאכה, כנהוג נתורה משה. נחפשה ונחקורה אם צדק נדנדו ואיננה? מה שהיה, הלא כנר חלן> ענר, ועין לא תשורנו עוד, אם לא תאמין נזכרון. אם כן אפוא, אנקש דנר אחר מדנריו, אשר אוכל לחקור אוחו. זכרוני אומר לי: כי אחמול דנרתי עם איש פלוני, אם כן אלך אצל פלוני, ואשמע מה נפיו: אנל גם הוא על מה ’שמון דנריו? הלא על הזכרון, כמוני! ומת יתן לי ומה יושיף לי, ני יקיים זכרונו אח זכרוני, או ני יכחיש זכרונו את זכרוני? ולמה אאמין נזנרונו, יותר מנזכלוני? אם כן אנקם עוד דנר אחר, אולי אוכל לחקור אותו. זכרוני אומר ל׳, כי תחלה שפר תורת משה: נראשית נרא אלהים אח השמים ואת הארך: מעתה אקח אח השפר, ואראה, אם צדקו דנריו, אם אין. אנל נאשר אשים עיני נשפר, ואקרא, נראשית נרא אלהים את השמים ואח הארך, האם יתנרר לי כי זכרוני אמת דינר? אין הדני כן, כי מ׳ יודיעני, מה היה זכרוני אומר ל׳ זח רגע אחד? הלא רק על ידי הזנרון אני יודע שלשענר היה זכרוני אומר ל• היות תחלת התורה נראשית נרא אלהים: נמצאתי מניא ראיה מן הזכרון על הזנרון, תת דגר שאין נו ממש. אם כן אומר לאים אחר: דע ני זכרוני אומר לי עתה, כי תמלח התורה: נראשית נרא אלהים, זכור אחה את הדנר הזה, כי אחרי ראותי מה כחוג נשפר, אשאלך, מה חית זכרוני אומר ל׳ לשענר, ואתה תודיעני, ונכן נדע אם אמת, ואם שקר אתו. ואולם גם עתה, הנה אנכי סומך על זכרון חנרי; והלא אס אטיל ספק נזכרוני גם נזכרו! חנרי יש לי להטיל ספק אם כן ניאותי מה כחוג נספר, מי אפוא יודיעני, מה היה זכרוני אומר לי זח רגע אחי? חנרי; הלא גם הוא אולי שכח מה שאמרתי לו לפנים נשם זכרוני, ני גם הוא, רק על זכרוני יסמוך נדני הזה. אם כן מה אעשה? כאשר •אמר לי זכרוני, היות ראשיח התורה: נראשית נרא אלפים , אכחוג על השפר נדיו: נשנה פלונית, נחדש פלוני, ניום פלוני, נשעה פלונית, נרגע פלוני, אמר לי זכרוני, כי תסלח ספר תורת משח: נראשיח נרא אלהים אס השמים ואת הארך! ואחי כן אראה נספר התורה, תאמת אתו אם אין, ונמצא, שאינני מניא ראיה לדני לא מזכרוני ולא מזכרון חנרי, אלא מאשר כתנת׳ על הספר נרגע, אשר חיה זכרוני מדני אלי ואן> גס זאת כאשר אקרא נספר התורה, איכה אדע משמעות המכחג, לולא תזכרון? הלא הוא המלמדני אח מנטא האותיות הנתונות, ומנין תחינות: ואם לא אאמין נו מה ישכון לי הספר? הלא •היה לי, כספר החתום. אם כן, גם העדות, אשר חשנת׳ להניא מן המנתנ, גם היא מן הזכרון עצמי נלקחה והנל הנליס היא: והנה אם גס זכרוני, אס גם זכרון חנרי, וגס המכתג, פסולים להעיד נדין זה: האמצא לי עד כשר להעיד? לא, כי נלא ספק ‘אין תחת השמש דנר, אשר יוכל לדעת, מה אמר לי זכרוני, רק זכרוני עצמו, או זכרון חנרי, אשד שמע ממני, אי המנחג, אשר כתנת י אני או סנלי, והדני נדור מאד¬ אם כן הנה חתנרר אלינו, ני אין נידנו לחקור אח הזנלון, אם כן אין לנו שים ראיה, לא לקיימו, ולא להכחישו, ויען וניען נטנענו אנחנו נוטים להאמין נו וטע® אין אתנו לומר ןקרן הוא, על כן יש לנו להאמין נו.