Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 21 (1856) · p. Seite 25

-LS- י—"■ .Prof. <s. D. Luzzatto «״« תורה נדרשת (818!) (המשך) 12^ 15 יבוטלו דברי המכחישים את החושים . יש חכמים האומרים, כי כל חיינו כעולם הזה, נדמוה שינה ארוכה, כעין שנסו של ח וני המנוגל: וכל הד5יים, אשר אנו רואים, ואשר אנחנו שומפים, ואשר אנחנו מריחים ואשי אנחנו טועמים, יאשר אנו ממששים כלס אינם מאומה, רק זמיונוה, אשר ל55נו מדמה, והנן רואה, כי הדעה הזאס אי אפשר, שיהיה לה מל מה שתסמוך, ינק וניען, אס תאמין היותנו תמיד כחזיון לילה, אם כן כל הראיות, אשר ס5יא להטמיד ד5ריך, הלא גס הן, דני* חלומות, ומדוט א5הל מפני המון ראיוחין, וחתתני כחלומות? אם כן אן. ״ל שי שאין עידנו לסתור הדמח הזאת, שהרי מל כל ראיה אשר נכיא נגדה, יוכל איש להשיב: מחלמיס אתם! מכל מקום, הואיל ולא מצאנו מד חנה וגס •דמנו, כי לא נוכל למלוא^למולמים, שום ראיה לקיימה, כאמור; לכן אין לגו להאמין כן, כ׳ טל מת נסמוך מתיי - אמנם רכים מכמלי הדפת הזאת כאו להאמין כן, כמכור ראותם דניים הנראים ן.ע,5<’ה°י כאלו מכחישים זה את זה, כגון, כ׳ מלי מדכי נחל, הטזים יאכלום כחאוח, יללי אדם הם מרים; ויש טון>, אשר ידושן כאכילת הלטנה, ואס אדם אוכלה, ימות; שי האושיס, אשר לאלכסנדר מלך.יון היה מתחמם כמקום צל, ומתקרר כמקום חמס, ואדם אחר היה סונב מדניות גדולים, ולא יצמא למיס; ואשר לאור השמש •ראה כצנט ה׳ ’יו5ח צנע אחר לאור הירח, וצנע אחר לאור הנר; והשוחה "ן נמדה, יאמן לכנו, .הש,?® יייילי יותר מדי, יתכלנלו חושיו, וחכמתו תתכלט; והמומד לימינו של אחד, הוא נ שייחלו של אחר; ואשד יחשב דני פלא נמנין אחד, יהיה דנר נוהג נטניניס אחרים; יכן אדם אחד, אב לזה, ואח לזה. ויאמרו האנשים האלה נלננס: הואיל והרגשות חושינו מכחישות זו אח זו, ואנחנו לא נוכל להכרימ, מ• מהן אמת, ומי מהן שקר: מל כן גס נכנס לא נאמין. והנה כל אלה דברי תהו, ומי לא ימלא פיהו צחוק טליהם? הלא כרוי הוא, כי ®עול שחי שעולות שוות, צריך שישתוו נשלמות פומל מפמל זה ל«ומל מפמל זח, ומקנל טילה זי, למקנל פעולה זו, ומפעל פומל זה למפמל פומל זח: כ׳ אם לא כן לא תחיינה שה׳ השעולח שוות. הלא ממתה, אם עלי ערני נחל יניאו הנאה לחי ך העזים, ומרירות הין האדם, ואם הלענה חרכה נשר לצפור אחד, ותמית האדם, וכל כיוצא כזה: אין ׳ חלא מפני שאין שני מקבלי הפועל שוים, כ׳ חין העז איננו כחין האדם, דגון> האדם ייי כגין> הצפוי, ותשתנה פעולת הפועל לעי הכנת המקבלים, כנודע. י. ינהפך, אס דני אחד יראה לאור השמש נצבע אחי, ולאור הירח •קנה צנע אחר, אחל לאור הנר; ואם היין המועט "עינ לאדם, והמחכה יזיק לו: אין זאת רק יי שליי הפועלים, אןז על פי שהמקבלים שוים! כי אור השמש והירח והנר, שלשה ס משילים זה מזה מאד, וכן כח היין המחכה וכן ככל כיוצא כזה. מ, '13י אם אשר הוא אב לזה, הוא אח לזה, כל.זה כגלל שנוי הפועל עצמו, אף על?בלים והפועלים שוים המה; כי האב לא עשה לאחיו המעשה, אשר עשה לכנו, J בדברים פשוטים כאלה. ואם נראו פעולות שונות, ולא נראה שנוי לא ל׳־ין־ן אי'לא נמקנליהן, ולא בפועל עצמו, כמו נשר האופים יסובב המדברות, שאין 1למה? ,s, ס׳ מה ביניהם וכין יתר האדם: הנענור זאת נאמר: שקר יראו עינינו? . התברר אלינו כאמת, שלא חיה שוס הנדל נין גופם לגופנו? לא כן; רק לא אץ לא’,^’ «®לי מה, שלא ראינו, נכחיש את אשר ראינו? וככר אמרו אנשי חושיה, כי חיצד5ה יי, ראיה (זבחים ק״ג ע״ב ועדיות פ' שני). ואפילו יתברר אלינו באמת: שיה; העצ .. ח’ ®עילות שונות, נהיות פועליהן שיים, ומקבליהן שיים, והמפעל גם הוא אמ ’חוש<י י לכךש אח חושני? נאמר כי כלא מקים ומשפטים העולם נוהג: אכל להכחיש ®אילו מאמץ/ן לבנו? הלא יהיו דבריו סוחרי! זה את זה, בהביאו ראיה מדכי, יל«שש^.ע’דם מיניים, לאמי: הלא כלילות אנו סבורים לראות ולשמוע ולהריח ולטעום כ,ן<מ,׳־ן ם זאת אין דבר, רק אנחנו מדמים כל הדברים ההמה בלבבנו: כן אפשר, נ׳ ק, חדמה היינו כחולמים. ואולם, מלבד כי לא יוכיחו כדנריהס אלה, היות הדבר ה«ש,י, אשל ®י; הלא מלכד כל זאת, יש ויש לנו הוכחות נחרות להוכיח, כי אין p שים האלה מושלים, דומה לנמשל אליו כלל: אכל החלום נבדל כדברים 4 ” ק״יי׳ יבא ואראך מקצתם.