Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 21 (1856) · p. Seite 24

שנדבר׳ רז״ל, ובן ניהא דנה לב נא (עזרא ה׳ ג׳ ׳"ג) חני" ת דגוש שהוא נמו למגגי♦ וטעמו להבנות'כמו ששי' הראג״ע ע״ב. הלח גם הוא גס הראנ״ע לא הבינו דקייק מלס לבנא, כ׳ אם גס נאמר היוח דגש הני״ח לחסיון ההי״ו היה לאו׳ עב״ש לימי לאבנאה (במקום לאו/בנאה) נדרן המקור נננין אחשעל המנוון אל הנשמל מלני שנבל הקשרים המדויקים חני״ח אינה דגושה, אנל האמה, כ׳ לבנא הוא המקור מנני1 שעל המכוון אל הקל ומובנו גאלו כחוב למבנא ויחסל המי״ס ועדוח נאמנה «ל!ה, נ׳ נאמרה ונשניח מלח "למבנא" שעמים שלש באלה השלשיוח (ושעם אחיי למבניד, ניו״ד ניקשח בייי לדריוש החח לדרוש עזרא י' והמיד נקשור עם המל«1 "ניסה דנה" או "בית אלהא דן" זה יגיד לנו ננייול, ע, "למבנא לבנא אחים ה«ח ובנין אחד לשניהם. ולשי דעח• זו הנכונה והאמחיס אחשוב, כ׳ חנניח המלוח "לייע לילד ליתן ליגח" ודומיהם נדגל׳ חז״ל מששת ארמיח לקחה ומוננן גם הן כאלו בחינ ״למיד׳ למלד למחן למגח" עמוד גא על דבלי אלה ובחנם היטב ואוקי!) לאמור: המשנ׳ל רי״ב שלעזינגער, אשר השחדל "בבכור׳ העסיס" משנס חקש״ד צד ש״א לנקוח מסיג’ השגיאוח הקדיש שאומרים היסו מיס אחלי קחימח הגולל לנ״מ טעה באומרו שם "לאחו תא הננץ שעל במקור משרש חדת" ני אז היח לאו, לחדתא כמו לקטלא; י>נל הנכון, כ• הוא המקור מני’! אפעל ב«ו לאקטלא, וכן טעה נאמיי "לשכללא המקור מהקל למרנעים" (ר״ל משרש שכלל) נאשר נודע לכל נא׳ שערי דקדוק לסין אלמיח, כי לשכללה שישי ״כלל״ וני הוא המקור מננין ששעל, אשל •ד«" נסנניתו ובהוראתו אל האשעל. ובזמננו זה הוציא החכם דל. ה״נעמאן לחועלח נעי' בני עמנו קשר, אשל קראו נשם:" קורזאריש אלעאנעעישעס וועלטעלנון צום אללגע: מ״נען סדור ליישציג 1845 וגם הוא טעה נתלגמו שם צד ל״ד "מרעין נישין" נתשליי "•קום שלקן" (בעזע צופעללע) בי כל משכיל ידע היות תלגומו הנכון (נעזע קלאנקה”' טען! יען אס חתיה הוראתו מלשין מקרה היה לאו׳ להיוח "ערעיך כאשל הנרי נצדק תחבם המדקדק מהורי״ל "טעלעק נ״ע נאחד מהחוברות "ברמי חמד", אשל אינן כעת תחת ידי לעיין על •תן. ודי נזה. למדפיסים להזכיר! נשלאח היא בעיני מאד נראות• הטעיות תרבות, אשל חצאיח לעת עתה מתחת מכבש הזשיס — מודעת זאת בכל גלילות אין מעהרען, ב׳ הינ הגאון אנ״ד דק״ק נאקקאוויט׳ן והמדינה מתור״ל אנרם שלאטשעק נ״י ידע לבלכל דנריו על ש׳ צחות ששח עניית נאגרוחיו ובמאמריו לאוהביו ולשומרי בריתו, וכי כלל‘ הדקדוק וההגיון שגולים חס נשיו גם יחד; והנח זה ימים נא ליי’ סשר, אשר נקיא נשם:."דלתים ובריח למי השלוח" ורצון) בחובו גם מנתב קטן מהגאון הנ״ל והוא אינני נקי משגיאות! כ׳ במקום. "מחבלתו הנעימה" נישק שם שורה ב' "מחבלתו הנעים י ובמקום "דרוש דרש" שם שולה ג' "דרוש דרוש"? ובשורת י' במקום "תהי משנוית’* "•היה"? אין זה, כ• אם, שרק על •די המדשיקים נולדו אלה הטעיות, וכאשר הבט’,1 אות* גס הלב הגאון נדברו עמי על זה, ועלי להודיע זאת נשרקום נקהל לב לנניי התולה ולכבוד האמת ולכבוד הרב המחבל ני׳. , , ל. אייזלער׳ *) חולת זה גם מלת "לשכללא" נחלק השני מזה המאמר המקבלת אל מלח ״לבנא", ואשל היא מקור מננינים השועלים (formae actlvae) תעיד היות גס חלז מלת "לבנא“ נננינים השועלים, ובאשר נתרגם מלח "לשכללא" (הערצושטעללען) כ־מ נתרגם "לננא (צו עלנויען) ולא ערנויעט צו וועלדען. ומי אשר יש לו הרגשת דיו" בלשון (א״ן שיינעק שסראכנע£יהל) יבין ב׳ האמת אתי.