Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 21 (1856) · p. Seite 22

! למעהרען חושם לרב נדיעזנין, ולא יסב 0ם נ״א שנתים ימים, הגה לא ארכו הימים | בהעליפויא ולא פמם נכ״ר פס רק לערן■ •"נ שנים. ולא אכחד חחח לפוני סאס הפנה פל פסק נ "ד הנ״ל, אפר חהימס יד חס״ן מליו (והחחימח הזאה כפי מה פכי ל׳ ידידי הרב רמ“פ נ"׳ נאה מאלמנה בעל כ״ש ליד הרג רי״וו נ״י) לא נסמן נמלוח כ״א נאותות חי״ז, אספר להיום שאוה האחרון איננו אוה זי״ן כ״א אוה ד' ונזה •צדקו הדברים גם : •חד, שבעה פסק נ״ד האמור היה הפ״ן ז״ל רב נדרעזנין, מהר אחר׳ כן בא להעליפויא!’ וישב שם עד יום מוחו בשנה חכ״ג. ומן מוצא הדברים האלה חצין נוגה ברק האמה 1: על מה שבחנה׳ נענין האכקניא שנעשה נעל הש״ך לנעל הט"! זכר הצדיקים גס I שניהם לברכה! Exegese von Adolf EHrentheil, Kreisrabbiner in Horschitz. - l י; (תהלים י״נ) אהה ד' הפמרם הצרנו מן הדור וו לעולם. הרגמו מטנדעלואהן זיא ייייסע!•א הערר ערפיללען (מוסב על אמרות ד' אמרוה עהורוח נפסוק שלפניו) י,;' ווייסע שעעעש פאר דיוער ברוע אונס שיעצען. ואני בכל עח קראי ואה חמהח׳ על : הפי' הוח, אשר גם אחרים המה ראו כן תמהו נאמרס: הלא דור חהפוכוח אפר ממנו דבר המשורר נמומור הו ה לא לעד יחיה, הלא עוד מענו וינתק חבל חיימו; והפה ן!! הדובר בגאות לעד יאלם, ולמה אמר המשורר שינצרנו ד' מהם לעולם — אולי כונחו שיכצרנו הנורא יחי מן דור כוה אפר בכל דור ודור עומדים עלינו ר״ל, אבל נמומור שלפנינו כחוב מן הדור וו, ודור וו הלא בל תכון לעד? לכן עלה על דעה• שכונה המשורר אולי אחרת היהה, והרישא עם סיפא דקרא מוסב על פסוק שלפניו: אמרות ד' אמרות טהורות, ושורש נ צ ר ענינו תמיד נעוואהרען כעין לנוצרי בריחו וגוי, ותנה כונה המשורר לעורר הבטחת האדם בתשועת הנורא ית' נאמרו אמרות ד' אמרות טהורות וגוי דיא וואיטע גאטניעק וינד ריינע פערתייקוצגע! ונם' שלאחריו אחה י' תשמרם כתרגום מענדעלזאהן דוא ווייסט זיא אוין ערפיללען (דיא פערהייסונגען) חצרנו מן! . חדור וו לעולם. ווייסט!יא נעוואהרען, אזער אויך, אונס נעוואהרען, פאן די!עם ציינו- אלטער אן ני! אין עוויגקייט. (התלים י״ד) הלא •דעו כל פועלי און אובל׳ עמי אכלו לחם ד׳ לא קראו.!יא ווערדען איננע ווערדען א. ו. וו. דען עווינען, דען!יא ניכע אנרופען. י" 1 כן תרגם החכם מענדעלזאהן. ולישב דקדוק הלשון שכתב ידעו בלי עבר, אמרתי לנאלו "י על ענין אחר, כי יש עם פרא ופרוע אשר לא ידעו אח ד' ועוד לא נפל קרן שמש י־ I האמונה גחון חשכת ליל שבלס, ומהם לא ■פלא אם לא יפנו למקור חסדו וטובו בתפלתם!I j אבל יש זדים אשר ידעו את ד' ואת נפלאותיו דאו, ומזדון לבס השליכו האמונה אחרי 1י1 ערפם ושכחו אלמחוללם, ולכן עונוחם רנה עד מאוד וחטאתם חטאת זדון, ואולי כונה t ■J המשורר בפי הנ״ל שיבארו דבריו: אונד!׳א האנען איהן דאן געקאננט: דיא איבעל- ן׳ j טהעטער א. ז. וו. דען גאטע, דען!׳א ניבט אנרופען. י■ י (התלים י"!) חלנמי סגרו שימו דברו בגאות. חדגס מענדעלזאהן: איחר , פעטט שליעסט פעסט א. 1. וו. והנה!ח מחוקר הבנה כלל וכלל, ונע!"ה מלאת׳ לפע״ד j; פירוש נכון באמרי: אולי גם נ!ה כבשאר מקומות עני( מלת חלב איגעיפלוסק, פיללע אידגל׳. והנה יש לרוב בני אדם אשר בהבלי ארן שתו מבטחם ומתגאים עליהם, סיגרים '"י■■1 עפרם והונם חסת נריח ודלת מבלי תת מאומה לדל ואביון וגם בגאות ובוז ידברו, ועליהם כוון נאמרו: ח לב מ ו סגרו: וויי ל זיא איתרען איבעיפלוסס פערשלאססען האלטען, דאיום שפריכט איהר מונד זא שעאלן.