Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 21 (1856) · p. Seite 20

20 נשמעת ותביא אח שאלחו אבר שאל מאח די, ואפילו נץ0 רצון וטח לחננה כמועד חלון> השנה, אין אתנו יודט אם יקשיב י' וישמע לקול חפלחיגו ואס יחטשח למלאוח מאו" לבנינו, או ישוך נטגן לו מטבור כל חפלה ונל חח׳,ח, (ונדרוש לר״ה הארכח׳ נענין זה ואמרח׳ אולי נקרא יום האדיר הזה: יום הנשא, בנשא ליום חגינו, ימן כסה ועטה במכסה ערפל ועלטה, ולא נודע למח׳ סודו, מה עמון בחיקו, בחחולחו וננרחיקו, הלא כיולרו וקונו, •שור. אח אונו, וראיח אח אמורי ופני לא יראו) אן חפלה ההונאה לפני הקנ״ה בה רוכל לבטוח בכל לב ובכל נפשי', כ׳ חעלה לרצון, והיא המפלה בעד טהרה נפשוחינו, כי יסלח לעונינו ויקבל אח חשונחינו, נאשר אוחת ׳ספון ד' הרוצה בחשובה, אליה ידרוש ואודחה ישאל ויבקש כדבר הנאמר ומחה ישראל מה די אלהין שואל מעמן כ״א ליראה וגומר. ונהיות בן צדקו מאוד דברי חז״ל נמל הנ״ל שהעמיסו נמלח ועחה ענין החשובה, כי בכל המעשים ובכל הפעולוח, בכל הנקשוח ונבל החפלות, אין האדם קצר הראות נעת העתיד יוכל לידע עתה אס ישיג משאלו ויבוא אל מטרת חפצו, אן •מיס ידברו, והזמן יגיד אס יבוא משאלו, או אם לשוא עמלו, אן לא כן נענין החשובה, נזה •דע ויכיר מיד באותו הרגע ובאותה השעה אשר שב בה לאלוהיו, ני כנר רצה אלהים את מעשיו וני שמע לקול תחנוניו ככתוב •מעיה מ״ה כ״ד והיה עדם יקראו ואני אטנה עוד הס מדברים ואני אשמע, ולכן יפה אמרו: אין ועתה אלא חשובה. ומעתה מה נמרצו אמרי יופר הנאמרים נאמת מפי נביאנו ע״ה דישו ל נהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, הרצון א־עצכס ויה• ל עמכם: דרשו ל וקראו אליו נדבר ההוא אשר בתאי •מצא לבם, ובלי ספק יהיה קרוב לשועתיכם, והוא עדן החשובה אשר עיקרו ייסודו עזיבה החטאים ודרכי הרשע, יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו, ול יכפר בעד ויסלח לכל עונותיו, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, ני שמש ומגן הוא לבל חוסיו. Kritischevon M« L. Kob», Bezirks-Rabbiner in Piesling. (המשן.) עוד אחת היא ראיתי להעיר על דברי הרב החכם מו״ה ׳"וו נ"׳ במה שהעיר על התדמות נפלא בין הגאון נעל שפתי כהן ז״ל ונין חותנו זקנו ר' משה איסילס ז״ל ותשב לאחת דמיונותיהם ששניהם לא התהלכו ימים רבים עלי אדמות *) הש״ן מת אחר כלוח לו מ״א שנים ומשה בן ל״ג במוחו בל" ג בעומר שנס של״ג ולעדות שתרמ״א מח בן לי ג וכוי הציב לו ציונים: ט״ז א״ח סי' ת״ן סק״א וסי' תר״ע סק״ה, אולם הרואה בעיניו דברי הט״ז במקומות המצוינים, לא ימצא סס רק שמח הרמ״א ביום ל״ג ובשנת של״ג, אבל שמח בן ל״ג מזה לא ימצא שם מאומה. ובאמת אם גם מורנלא < בפומייהו דאנשיס שמת נל״ג בעומר שנת של״ג בן ל״ג, סוקרי הקדומות רק גג״ל הראשון לקטו עומר לנלגל״ת; אבל על שרשי הגל השני והשלישי — מן השנים הכי נכבד לדעת — יסבכו סבכי ספקות ותחת שאח דעות שונו״ת יתגלגלו, עד כ׳ גל נעול מעין חתום המה. והחוקר הגדול נסדר זמנים וחולדות גדולי ׳שרון הגאון אזולאי, אחרי אשר כתב נש״הג ח״א צד ס״ו סי' צ״ח ששמע מבנו היקר אשר זכה לנקר קבר רמ״א בקיאקא, כ• ראה כתוב על מצבתו נל״ז: ביום ל״ג בעומר שנח של״ג בן ל״ג שנה *) אחר• נתבי זאת מצאתי ראיתי להגאון ז״ל (ס״ב צד ק' סי י״ב) ומכאן — סהמל״ח ב׳ על מור״ס בשנת של״ה: ז״ל נראה שמ״ש נש״ע א״ה סי' קנ״ד בהגהה בנוסח הגט שנת ש״מ הוא טעות או אינם דברי מור״ס, או נקט זה השנה לחשל בעלמא. ואנכי איש צעיר הייתי מסופק בזה, ועתה שבא לידי ס' ויכוח מיס חיים עצמו הדני פשוט דמסדר הגט אין להוכיח. ראיתי דברים אלה ושמחתי והנכון שנפל הטעות הזה עי׳ד שב' לעיל. וע״ש עוד שגס ממה שהניא שהגאון מהר״ח נר בצלאל ב' שלמד עם מור״ם אצל הגאון מו״ה שכנא, מצאתי מקום לטעון ע״ד האומר שתרמ״א מת בן ל״ג כ• כפי מ״ש שם תרבץ מהר״ח נ״ב מורת ארבעים שנה ונח נפשית שנת שמ״ח, א״כ היה תלע״א הנולד לדעת הנ״ל שנח ש׳ בן ח' בלמדו עם מהר״ח אצל הגאון מו״ה שכנא ז״ל!! —