Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 21 (1856) · p. Seite 19

נמלת שנע יהודה היתה נחלקת לג׳ מלקים: ההר, השמלה ואלן הנגב, וא4כ אמד ני מפולס יניאו עולה ומנתה לד׳ להורות לו על רוב טזנס, ש׳ נבולס יש» שלזיס ושקטים איש תמת גפנו ותאנתו, נשמרס אח מצות ל. — Exegese von L. Horowitz, Rabbiner in Wien. . קרשו . ד בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב יעזוב. רשע דרכו ואיש *jU מהשגותיו וגו' (ישעיה נ״ה וי) הרנה פירושים נאמרו ונשנו בהבנת המקרא הזה. לנים וכן שלמיה שמו רעיונות שונות גפי הנביא נאמרו לדרוש 7' נהמלאו ולקרוא אליו נ היותו קרוב, ונודע מה שדסז״ל במם' ר״ת י״ח ע״א מנשרת ימי תשונה המה ימי החנינה והחמלה אשר תש״ית מצוי וקרוב ביותר לשמוע תפלת היחיד ואליהם כוון הנביא, ינירושלע׳ פי אץ עומדין פירשו כן, אימתי הוא מצד ואימתי הוא קלוב נבח׳ ננקיות ובנה! מדרשיות, ויונתן תרגמו ת״ל: תבעו דמלתא דה' עד דאתון מיין, נעו מן קדמות׳ עד דאתו! ק״מין. ולזה נועה דעת לש״י שכתב: בהמצאו קודם גז״ד בעוד שהוא אומר נכס ירשוני, וכ״נ דעת הלאנ״ע נמ״ש וטעם נהמצאו לדורשיס כי ידוע שהשם נמצא ננל מקום וננל עת חנה הטעם קודם חתום הגזרות וכן טעם בהיותו קרוב רמז לשכינה שהיא נמקיש, והרד״ק נשם אביו ז״ל פי' דרשוהו נענץ שימצא לכס ונענין שיהיה קרוב חי היא דרישה בכל לב כמ״ש קרוב י' לכל קוראיו לכל אשל יקראוהו נאמת יע״ש. ועוד לאיתי פירושים אחרים הרחוקים מפשט המקרא הזה, ואשל אחזה לי בפירושו אדניה• ואקדים לפרש דברי המד״ר והילקוט ע״פ ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים וגוי וז״ל: ועתה מלמד שפתח לו הקנ״ה פתח של תשונה כי״א ועתה ישראל מת יי אלהין שואל מעמן, להבין דברי חכמים ולמצוא דעת קדושים אלו, יהיו לבאר דבריהם ז״ל נמ״א אשר זה תוארם, היא נתנה לי מן הנק ואוכל, ואכלתי אין כתיב כאן, אלא יאו.נל, אכלת• ואוכל, והדני ׳פלא בעיני כל משכיל, אין יתכן לומר על שוס נברא ומת גס על יציר כפיו של הקנ״ה שיענה עזות כזאת מול האדון י' צבאות! אשל ע״כ חלקי אמרה נפשי נאור דבריהם ז״ל בדרן חים, יחנה שנו חכמינו בלשון המשנה אנוח פ“ג נשם עקניא בן מהללאל הסתכל בשלשת דברים ואין אחת נא ליי׳ עבירת, דע מאין נאש ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, הורנו נזה התנא האלה׳ ני טוב הוא להאדם להיות אתו למזכרת תמיד אלו שני הזמנים העבר והעתיד, נאשר הזכירה הזאת תהיה לו למחסה ולמגן לבלתי ילכד ברשת זו עמן לו יצרו הרע המסיחהו ג־ל עח לסור מאחרי ד׳ ומדדן הטוב והישר וללכת שובב נדרן לנו ונמלאה עיניו, כי ה)יכי אמיד את בל הטוב והחסד אשל גמל עליו הש״יח בכל הימים והזמנים שעברו ® יי׳ יק השם תמיד לנגד עיניו לפני מי הוא מעוחד לתת דין ודבלים על מפעליו, נכון - י נטיח שי לא במהרה יחטא, ואשל לא שם לנו טל אלה, כי אם מל זמן ההוה י ילני של הימים ואח הטוב בעיניו יעשה מבלי הבע לא לפנים ולא לאחור, הוא אטיט בראשו אס ילכד נישת החטא ובמכמרת הרשע, ולזה הטינו אשל דברו חז״ל ב׳ן י® הנ״ל בשומם נפי אד״הל דברי התנצלות נדרן וידוי והשונה: אכלתי ואוכל בטין חוללת• לעניי את פ- ד׳, אן כל זאת נאתני לאשל לא הסכנתי להניע ' 1 יס ואל המאוחר כ״א אל זמן התוה שמתי עיני ולבי ולכן כרגע נגע נ׳ רוח י"'® מהי אכלתי ואוכל נעת התוה. י־ חחי• הדברים והאמת האלם דעת לנבון נקל כונת המדרש חנ״ל נאמרו ועתה, v " לו הקנ״ה פתח של תשונה, הלצון זה הענין נעצמו נתן אלהים לאדם ׳ גי ייטלו ויחטאו, יען בי גבל עליו כח החמדה בל כן ותאלצהו לאכול עד שלא לשים מבטו אל העבר ואל העתיד רק אל אשל לפניו, וז״ש ועתה זמן nfr היא שפתח לו פתח של חשובת. ועוד לאלוה מלין בנאור דבלי המדרש נאשל ""’®פי טל הכתוב ועתה ישראל מה ד׳ אלהין שואל מעמן, דהנה נודע למשגב כ׳ >דס p ׳המעולות וכל המעשים שהאדם עושה למער^ חפצו.אין לו בטחון שישיג על ת המבוקש ממנו, כי אס לא יסכים בעדם לצון האלהי לשוא יהיה כל עמלו ״ n ׳ ®ל «מעלו כנאמר משלי י״ע כ״א רנות מחשבות בלב איש ועצת ד׳ ידא « , ן דנר הזה בעני; התפלח שמניא האדם לפני האלהיס, איננו מובטח אס תת *