Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 21 (1856) · p. Seite 18

י דכאני, 'הלעיון* יזה כי י' לנדג:מקוה'ישךאל?ומנעח יכל 'י$יאיי,1WW '1M 5WJ« אה לבבו לשפוך במאמרו זה אה שיחו ולהתפלל' אליו כי ירפאהו ««כהו האנושה, ר״ל מרדיפה אויביו אשר נאף ישטמוהו, רק נעבור הוכיחו את דרכם נול פניהם. חסלה אחה, ד״ל יק גן לנד אני מתהלל ומתפאר תמיד כי הצילני מידם וזולתן אפק עוזר ומושיע. ט״ז הנה, ר״ל נזה הס מלעיניס ני, זים! מפני שלחו להנא׳שנ׳ בעיני העם כלו, נאמרם כי שקר אנכי דובר, ואם דבר ד׳ אמה נפי יבוא, נא, כמו שאמר גס ישעיה ה׳ מאנשים כאלה האומרים ימהר יחישה מעשהו וכוי, כי נעבור גודל נעסונם אז על דבר׳ נביאי השקר אשר אמרו תמיד: שלום יהיה. לכס בזו לעגו לנביאי אמה הנידו למו רעוה עתידות ויחיו בעיניהם כמתעתעים. ע״ז אצתי, שולש און יורה עם למ״ד שאחריו על הדחיקה והלחיצה במהירות לדבר או לפעולה מה, זין צו עעוואם דלענגען, כמו אל תאיצו לנחמני ישעי' כ״ב ולא אן לבוא יהושע •׳ ואן להעשיר משלי ב״ח וכן כי אן לן הר אפרים יהושע י״ז ר״ל כי הוא דוחק ולוחץ אותך ע״י שהוא קרוב מאוד לגבולן ומכריח אותן להתפשט ממנו והלאה, ועם מ״ס שאחריו יורה על ההשתדלות להתרחק מדבר או מפעולה מת בנגישה ולחיצת, ותכונת פה: אן! שמאנה׳ בהחלה להיות נביא (כמסופר לעיל אי) נכיז לא השתדלתי להרחיק עצמי נבל עז מהיות לועה אחרין ואגיד לעמי את אשר תשים בפי, וזאת עשיתי רק למען שמוע בקולן, לא נעבור היותי שמס לאיד ישראל ומתאוה להודיעם הרעה העתידה למו, ח״א ויום אנוש לא החאוית•, ויהי להפן כי אתת ידעת מוצא שפחי, שהתפללתי תמיד אלין עבורם זלהנחם על• הרעה אשר דברת לעשות למו, וכתי״נע: ואנא לא עכניח מלאתננאת עליהון ובו'. י״ז מחסי, י״ל אחרי כי רק בן שמתי מחסי ומנעתי, אל נא תתזה. ל׳ למחתת ולא תבואני רעה ע״י שאנבא לתם נממן. י״ע כה א«ר,.לד״ק נאמרת נבואת זאת בימי יושיהו אשל הקיר הגלולים מן האין אבל עוד חדלו בני יהודה משמור אח השנת כראוי, ונכשלו הרנה בבחינת הוצאת המשא מחון לעיר, או הנאתה משם אל חון העיר ביום השבת, וע״כ נצעוה להזהירם על זה בשערי ירושלים מקום ההוצאה וההנאה ואסיפת העם היוצא והנא לעיר, וכי הרד״ק כי מ״כ לא הזהירם ג״ב מל העתקת דבר ממקום למקום נתון העיר, יען ני זה לא נאסר להם נעבור .בי. דלתי ירושלים תיו נעולות בלילה ודומה לרשות היחיד במשח״זל. י״ע בשער נכי העם, כן נקרא שעל אחי משערי ירושלים ניחוד, נעבור רוב הנאים והיוצאים שם, וע״כ חיו גם מלכי יהודה אשל מלכו בירושלים זא׳יז יוצאים ובאים שם תמיד, למען הראות לעם הרב שם תמיד את כבוד עשרם ואת •קד תפארת מלננוחם. ב' מלכי יהודה, בל״ר, ואף ב׳ היה אז רק מלן אחד ביהודה יען כי המצות הזאת היא גס למרוח לבל המלכים שימלכו עוד שם. והנאתם, הזהיר תחלה על ההנאה, יען בי בירושלים עיר גדולה אמר רבים יושביה הלרינים מאוד לתבואת וסירות המובאים לתם מהכפרים אשר מסביב לה, סיתת ההנאה יתירה על ההוצאה וכן גס דר״דק. כ״ג ויקשו, הנה ברצות בני אדם ללמד לב?נח הפראים נענעם להיות בני חרבות, לשלחם ולענוד עבודתם. ישימו עול על ערפם, ובן בשימו מני אורח הישרה ברכבם עליהם או נהנהיגם אותם, יכו אותם על ערפם ואם בב״ז לא. ישמעו לקול מגשם, הלא נלאה כאלו ערפם קשה באופן שלא ירגש העול אשר חושם עליו והמכות אשר הכוהו, ע״ב הושאל נל״ע שם קשה עורן והפעל הקשות עורן אשר הושאל ממנו, לחולות גס באדם על המאון לשמוע בקול המולת והמוכיח. כ״ד עשוה בה, כן הוא הנתיב,.והקל• נו וע״ז העיר הרד״קנצדק, כישנה לפעמים בלי זכר כמו כל שומר' שנח מחללו ישעי׳ נ״ו אן בי לרוב הוא ל״נ. ולדעת* נלאה נ׳ בבואו נל״ג יורה על עת או מקלה המנוסה שהיא ל״נ וממנה אמר הב׳ שמות ל״א כי אות היא וכו' י" ל כי המנוסה והשביתה היא האוח נין ה״יח לישראל, אבל בבואו נל״ז מולה על יום השנת, אן שחסר במכתב, כי יום הוא ל״ז. כ״ת ובאו, ייעד להם פה ונפי כ״ז השכל והעונש בעדה בנגד «דה כמו שהוא תמיד מדדן ה״יח לשלם לכל .איש כגמולו בשכר ועונש המקביל למעשהו הטוב או הרע, בי נמדלס להניא משא ביום השנת בשערי ירושלים, תהיה תמיד עיר ממלכה ומלכים ושרים בשעריה יבואו, תחת כי בהביאם שם משא, חולת אש בשעריה ע״י האויב ותחיה לשממה. ומה שהזהיר הוא וישעיה נ״ו על שמירח השנת יותר מעל כל שאל מצות שבחולה, .הוא בלתי ספק יען כי נכשלו נעון זה יותר «בזולתו, כנראה ג״נ מנחמיה י״ג, או במ״ש הל״דק זהדמנ״ס נ«״נ ח״נ פל״א נעבור היות שמירח השנת עיקר ויסוד גדול להשריש על ידו בלבנו'אמונת מציאת הבורא ית' ויכלתו לברוא העולם ולהוציאה מן האפס אל היש, ולעשות נמו כן בכל עת אותות ומופתים בשמים ובארץ ככל אשדי יעלה מל רצונו. ב״ו ומן ההר, ידוע ג,