Kokhve Yitsḥaḳ · 1856-01-01 · 21 (1856) · p. Seite 17

Exegese von I. I. Pollack, Oberrabblner in Trebitsch. ירמיה י״ז ׳"א קורא, שם כגוף הנקרא בל״א רענהוהן נעבור שישמעו קולו ®י,, לאלי ׳קיא לאחרים, והוא לפ״ד חכמי הטבע נוזל נילי עושוח אחרים ויושב עליהם לחממם ער שינקעו ויצאו מהם האפרוחים, אשר יעזבוהו אחרי כן וילכו להם, יען כי היגשס הטבעי, יניד ויודיע להם כ׳ הוא לא •לד אוחס, וע״ב רמה אליו הכי אח זעישה עישל ילא במשפט אשר בחל׳ ימיו •עזוב יגיעו לאסל׳ס. דגל, עיקר שרשו נ ל ה«ולמ גכלל על האקיפה, וגהוקפח א' נחחלחו יולה על אשיפח דבלים אשל אין נהם לוח חיים כמו אגלה נקליד מאכלה משל׳ וי, ובהוספת יי מולה בלי ארמית על קנון "לי’® במקום א' יגל שהדותא בלאי ל״א, ונל״ע על פעולת הפחד ואשר יגלח׳ יבוא ל׳ "’י, ג יק כי נעת הפחד יעזוב הדם חלקי הגוף הסלונים ויתאסןז אל חון חללי הלב ובהוספת ד' יורה בלי התרגום דגורא על גל אבנים, המקובצים יחד ע״ן לש״י בלאי ל״א פה ’יי® טל אסיפת הבלים לשנס עליהם, ובישעיה ל״ד ודגלה בללה מולה על אסיפת את אפרוחיה תחת ללה. ולא ילד, ר״ל אשר לא ילד וכח״י דמכנפא ניעין ללא וג אחרית ו, ר״ל גם תועלת גופנית גם תועלה נפשית לא תהיה לו מעמלו כ׳ ”ח״י לא ’אכל מההון אשל נגזל ועושק אספו, אחרי כי ימות מהר נחל׳ ימיו, וגם ג,1יו!ו לא יהיה זכרו לברכה כ"א לקללה, כי נבל ואיש נליעל יקרא נפי כל על כ׳ v־5’iV’.t' ורלן אביונים לק למען בצוע בלע. י״ב כסא כבוד, בל המבאר׳' נלאו ייו שלולה ונאור מספיק לחבל המשך הפי הזה למה שלפניו ולאחריו, ול״נ שכל חנה כתארים מוקנים על בית ד' אשר בירושלים ומאמר זה הוא כעין שנועה הנביא , גמקוס קדוש הזה לאמת ולחזק הרעיון הנא אחריו, בי רק ד' לבדו ואין זולתו מקות < «יאל ומבטחו יע״כ בל עוזביו יבושו. וכעין זה נמלא גם בתלמוד כחובות כ״ז ע״ב פגע י זכרית בן הקצב בנית המקדש נאמרו: המעון הזה! וכוי ובקידוש׳( ע״א י יוחנן בהיכל נאמרו: היכלא! בידינו הוא, שכל זה לשון שנועה עיין ם י שת, ולפ״ז לרין לתרגמו: ביים עתלאנע דער העררליבקייע א. ז. וו. דיא האפפנונג “י־® איזט כור דעל עוויגע אלליין, ואפשר עוד נ׳ הנביא ישים פח אח דבליו אל ן וירושלים אשל יקראם נשם כסא כבוד ובו' ויאמר אחל׳ כי מקוה ישראל ד' לבדו י " עיזגין ר״ל בל העוזב אותך וחדל לבוא אלין מקדש ד׳ להשתהות שמה אל י V י לגאות ולבקש ממנו לנד עזר ומשען, כ׳ אם ישים מבטחו באדם או ילך אחרי 1’5’ס, הלא יבוש משברו ויכלם כלימת עולם אשל לא תשכח. י״ג וסור׳, כמו והסורים ^~ אגטלינניגע! דד״ק, ודע לך קורא נעים, כ׳ מדרך לשון עברית לסמן לפעמים '’גיי יין ע"׳ אוח י׳ בסוף אשר לפניו יקדם פתח כמו ושלי ביששכר שופעים ה' ע״ו ®יין כ«ו והשלים, או קמן בנגינה מפסקת כמו לקמן ב״ב ׳"ד וקלע לו חלוני כמו ינ’® — ואפשר כי לפעמים גם בהקדמת צירי במו לנביאי מלבם יחזקאל ׳"ג שהוא י ייגיאיס מלבם וכן השמני באהלים שופעים ה׳ כמו השכונים, וא״ל לפ״ז לאמר השמיכות דרך זלות על אות השמוש כדרד״ק ישם, ונא גם ה״א הידיעה על הנסמך {)יי® וכן נאמר גם בתלמוד על נפרד רבים ובן ניע׳ וכן מזרקי חולין ל״ג ע״ב ה״ש, י5’,, לעניו. ועפ״ז תנין כי שם אדנות הנאמר על ה׳יית בלשון רבים נעבור מלבל ’® א!> כי הוא יחיד ומיוסד, 'עם •ו״ד בסוף וקמן לפניו, אינו מורה על כנו׳ כמו וא״ 5״י איון שלי, כ״א על שם נפרד אדונים נל״ר הנאמר על השם ׳"ש ב־נו< מדנל 'ם אני איה מוראי מלאכי א׳ ו' — והקמן הוא לק להבדילו משם אדונים , ע״פ ". לעדו נלשין סול מ״נע העללען, ונזה ילדק גם מה שאנו מכנים וקוראים \ כל שם הויה בת״נן נשם אדנות כזה. גם במאמר אני ד' אלהיכס ויומתו, היות ה״ית בעצמו המדבר אין מקום לומר שהוא כנו׳ מ"ב והוראתו כמו אדון; ב"יז יכתבו, מאמר מולה על קלונם וחרפתם כי הוא כשל ענין של ,yJ ®קייס, ונ״ל כי לק באלן תחתית ׳קחו חלקם ומנת גורלם כבהמות שדי וחיתו אין להם עם העונג הרוחני והנצחי אשל גשמים מעל, הצפון רק ליראי ד' ןגעפר ®מי• ילי״ק תכונת, כ׳ יכלו ויאבדו מתל כצורות וכרחומים הכתובים בסול נארלןח לל?י אפל «יי יעבור עליתם לוס קל •עלו בתוהו ויאבדו. ועוד המנהג בעת חאןסץח י® יגפלע בהודו המזרחית אי! אסטאינד־ען כ׳ ילמדו הנעלים כתג ולשון ע“׳ יישומים אשד יכתבו בחול הדק על• אק מגלי שיצטרכו דיו ועט סופר, ׳"א 3