Kokhve Yitsḥaḳ · 1855-01-01 · 20 (1855) · p. Seite 78

78 - לא יזשוני, כאשר לא ’יאה אס גדל אזנו, כן לא יוסיף לראוסך עוד עי עולס, ואן! נס זאוז, אם אח הפנינים גל ימצא, לא ישקד, כ• אם מקומם, ואם אותן «דינה! אם אוחך גל ימצא, אז ׳סחור ולא יוכל להמנוח, כ< מ׳ יעלה לו מרום הר השלימוס ומי יצלול נמים האדירים «גורו, אס אוחך נהגל יגלה? מי יגלה לו אה חזון הנניאים ואס כל הכמוס נהורהאלהיס? אין יגעה מצפוני הסכמה, לדעה אח חהלוכוס העולם והגלגלים אם ׳הכחש לן? איך יסשונ לדעת לעוח אח יעוף דגר ולהנין דגר׳ חכמים וחידוחם , אם ישחית את נחלסין.? ואם ידנר את חכמים גשער, אשר פקדוך לרגעים מאחרין לא נטו, ואותן לא שלו, והמה יודעי נין, ומגיני מדע, אז יקרא ולא יענה וכארי ׳נהוס נמקתר, ויקונן על העצה אשר נאנדה מאתו , ועל העוג, אשר גידיו הפריע, כ׳ כאחד הריקים •עמוד גינימו, אפר אינם יודעים נין ימינם לשמאלם. — הה לעול ימים! אפר על כל זאת לא ׳חשונו, לא ישימון נגד פניהם, צעירי הצאן! החח אפר ניקרחן יחסינו, עלי ההרים ירקדו!, על כל גנעה גגוהח, והחס כל צאלים צללי עצי רענן, ישוטטו לנקש תענוגים, כי שם ינגן המנגן, מנגינה שיר וצלצל׳ שמע. יחדיו יתופפו על לנניהן. זאח להם המנוחה והנחלה, אם ישאפו רוח צח, נעה אשר הכס עליהם הלילה, ואז ירמזו! גטין. ויקרצון נרגל. — לא ׳גינו לאחריתם, ה׳ נין לילה המה, וישכחו, אשר נעת הם לקנרוח יוגלו, כל אלה לא יועילו, רפידחם תהיה רמה, ומצעם תולעת. — ולו אח גדולתן יכירו האח! אין יוענ להם! אין יעלו על גרם המעלות, כעלות גדיש נעתו, כ׳ כל אשר יאצרו, וכל אשר ׳אקופו, אתם חלין. ותעמוד למו עד אשר •עמדו לקן הימין. — אמנם כל זאת אן ניד השכל ניחן לפלס מעגלוחם, להרע או להיטיג אחריתם אן מידו להם. — שכל! אח יקר! איפה? למה תעמוד מרחוק, תחריש כנלע הסכלות אח «נחר השנים? למת העצים עינין מראות את גדודי הנערות, הומים נקייה סוגגים נעיר, נחוצות ונשוקיס, למען תפוש את האנשים נלננס? מדוע תתאפק על המראות שוא, אשר יצבאו נלג נער וגני? יחזו מהחלות, משאות שוא ומדיחים, ואתה תסתיר סנין? מה לך כי תשכון נלג הזקנים? למה אן שם שמח קנן? הלא המה גם מנלעדין לא יוסיפו לילן אסרי ההבל? נ׳ הגיעו לימים אין חפן נמו, הכי לקן שנעים עוד ׳נקש טונה? הלא אן נפמו רגע , תנהו מעותד למוח, ויבוא נכנס אלי קנר? — ועל מי נטשת את העלות אנשים רכים נשנים אשר ידיהם עוד לא אסורות , ורגליהם לנחושחים עוד לא הוגשו, כי עוד טל הילדות על פניהם וכמו שושן בעמק יפרסו פרוח, פניהם יצהלו משמן, וכל טוב האין נידם, והמת אן לתענוגים, ׳ארונו, למה אותס תעזוב ותמנע רנלין מנתיבתם? אתם התרועע! להם התחבר! כי אם אותם נמתג ורסן עדין תבלום, למען ישר ׳הליכו, ולאחריהם יחשיבו, אז תפעול גדולות ותראה כי עז כחן, נפשות רנות תעלת מנור הסכלות, והצילם מראות פסח, חפלעס לעד, ותגן מלימו, עד •לכו אל חצר מוח, והמה אחרי כן גס אותן יכירו, ויענדון עטרה לראשם — ונהיות׳ על זה הרעיון, אמרח׳ אשירה נא לידידי, אח אשר תחל רוח השיר *) לפעמי ואת אשר רחש לני דגר טוב, לאמור עם הספר, ומי יתן ויכתנון מלי, נעע נחל ועופרת על לוח לבב כל איש ואים, למען נלכה בעקבות השכל , עד יבוא ינון, ואז טוב לנו ולבנינו כל הימים. — Beiträge von MoseS A. Schwarz, Rabbinatscandidat. בצאנם ובבקרם ילכו לבקש אח ד', ולא ימצאו חלןמהם, נד, נגדו כי נניס זרים ילדו. (הושע ה׳ ו' זי.) די הטוב אשר לא ׳ספון נמות, הרשע, ואשר יטה אוזן לכל קוראיו נאמת, ואשר יכפר עון ופשע לשנים אליו בלב חמים רק לאיש כזה נל יאנה שלוח, אשר התאמן במרדו להכשיל ולהחטיא את תרנים וללכדם ברשתות זנונים וכמאמרם ז״ל כל המחטיא את תרנים אין מספיקין נידו לעשות תשונה, וכאשר בארו גם המה תטעם לזה נמק׳ יומא דף פ״ז ע״א שלא יהיה הוא נג״ע ותלמידיו נגיה נם. וכבר דברו נזה נכבדות שנים מחכמי דודינו האחד ח״ה הרב הגדול החכם °) הערה. השיר עוד אח׳ בכתובים, וא״יה עוד חזון למועד.