Kokhve Yitsḥaḳ · 1855-01-01 · 20 (1855) · p. Seite 77

77 מאמר פנת יקרת. מלוגל גו נכבדות טל יקלח העש, כ׳ העת היא פרה יקרה, פ:ס שהכל פורס אליה . Von Israel Feder. נשנש יקרה היא מפררם עם הכולל לפ״ק בין כל המחמדים , והסגולות היקרוש אשר הנחיל עליון לבר• אדם . וני! כל האולרוש הנלומוש, וכלי החמדה, אשר נישן ממרומים , לפקח נחם מנוער אה הישרים בלנוחם, ולפסוח עיני בכי המוחה, על כל אשר חלק אלהים שסח השמים, למען תחזינה עיניהם, כ׳ אן מידו הגדולה, שת אש כל חסת רגלם , והמה ממעל למו, ניחנה גם העת היקרה, כלי ספן, לכל החי על פני האדמה, אשל. עשה אלהים להפליא. — הן זאת העת מאושרת מכל בנות התבל, הוצק חן על ראשה ולדת כבוד תעעליה מכל הנבראים, אשל האציל אלהים, היא ׳פיפיה ונכבדה, עונש חן ושכל, וראויה להלל עד מאוד, כי היא החיה את הדגן והתירום, הפריח השושנים, אשר חלפו בארן גזעם, גס תשיב ר1ח ונפש להסושיס בצלה — יתר שאח לה, כי בה קנע אלהיס, כנמקמרות נטועים את משטרי הזמנים, אשר על קוטב צמרה יסונו בלכתן הקול ותחום, הקין והחורף, יום ולילה יישנו על ברכיה . כי היא אם להם , וכל אלה בנים אשל ילדה — מה נכבד הקור! *) אשר עם רוחו הצח משיב נפשות העגומים, ומשביע בצחצחות אש לבב נעל וגבר, להמה אשר אף תחת משא הכפור והשלג, יראו עמל וכענן יעזור בלב ונפש . ויסיר חרצובות מותם, יפריח כזית את הוד הריס אשל המית הקלח הנורא, העמקים יעטוף נר, ואת הגבעות יטיף ציף ענןיכן, לתדודאים ישיב ריחם, ולהען אשל בשלכת, יאמר עשה פרי "ישרוק לזנונים ולכל נעלי כנף, אשל שנעו נדודים כל ימי השמה,יעשה מעון תנים לנות בית, ואה מדבר שממה לשד׳ תרומות — י כמוהו, חמה גס יהר ילדיה, אשר נתן לה אלהיס לחננה , על משמרתם יעמודו, קולעים אל השערה. — ויתר עז לה, כי תבוא בקושרים, להגיד כל תעלומות לב, את כל הכמוש בחדרי לבב, והחתום במשכיות ה רעי ונים ואש כל אשר יצפון האדם, לבלי הגלות, תודיע היא לכל באי שעריה , בהמון קולה, היא תודיע את מעשי אנוש ותחבולותיו, אם טוב ואם רע תקרא ברחובות קריה , גס בהיכלי מלן ושדים , תחתור קיר, גם שם שנוא לגלות אוזן האנשים, את אשר שם נשמע, לא ׳שהר איש מפניה, כ׳ אס זה אשר יחרוש נערוגי עשתנותיו, ובעודם בכפו, יבולע בארן ויגוע. — היא תעמיד את השקוה על חלה, ותכונן לה בית בלבב כל איש ואיש, אם נוחם ׳שתר מעיניו, כי ירחק ממנו עצה ומזימה אין למצוא מערש נפשו, אז תעמוד העת לעזרתו, ותלהט את השקות, נתון מורשי לבנו, למען לא יאבד שברו, כי אולי עוד ברבות הימים,יפיק זממו■ — היא תעמוד על יד האדם לשרתו, למען ינחל מורשת עולם אחוזה בתין אחיו, בחיי הנצחי, היא תחרוש על תלמי לב גבר, למען יכין שאר לו, וצידת לדרכו, תכין אח חלילה, למלא נענו ממגד יראת האלהים, וכשסר פרוש על ההרים, כן תפרוש לפניו אח היום , להשביעהו ממגד תבואות החכמה, כהנה וכהנה , תוסיף ותעש יקר וגדולה, לתארן ולהעס ההולכים עליה — את עת נחמדה! אין יקרת! אין יועם זהב נגדן ■' אין לא ישרן בל אבני חפן, ותגנה ביושין את טוהר השפיר ויהלום, אל מי ׳דמיך ושפוי? ואל מי ימשלון ושדמי! הן גם פנינים ואגני אקדח, אם עלי הא רן יפילו, ומאדם יאבדו, עוד שקוה לאחריתם ני ימצאו, גם אם שעף הים עליהם כ׳ יעבור ויורידם תהום רנה, גס משם יעלו לעש מצוא, ואומן יקרה! אף רגע ממן, אס בנלי דעת יאבד גבר, אז לנצח אליו *) החודש אביב, מכונת בתורה ג״כ בשם קור, וכבר כתבו גדולי המחברים, לפרש מה שכתוב בתורה , קור וחום קין וחורף, על ארבע זמני השנה , שהם ("פריהלינג זאממער, הערנסט, ווינעער") וקור פירושו פריהלינג — וכן כולם.