Kokhve Yitsḥaḳ · 1855-01-01 · 20 (1855) · p. Seite 76

76 (כה) עלינו לאהוב העמיס!ולמינו ואהבת לרעך כמון כל אלם במשמע . הנביא ירמיה אמר דרשו שלום העיר אשר הגלהם שמה כי בשלומה יהיה לכס שלום . אן! כ׳ העמיס אשר נצלם אנו חייס לא יעיר,ו על צוארינו בעול גלות. — ואמרו חז״ל מתכת בנא קמא ■ א״ר חייא נר אנא אמר ל יוחנן אין הקנ״ה מקפח שכר כל בריה אפילו שכר שיחה נאה. — ואמרו חז״ל חסידי א״ה יש להם חלק לעו״הב. והרב ר׳ משה קונין אומר בספרו בן יוחאי: בהפלגת רבותינו אהבת העמיס הישרים והמשכילים נאמרס מנין שאן) גוי העושק בתורה הוא ככהן גדול שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי נהם, נהנים לויס וישראלים לא נאמר אלא האדם, הא למדת אן) גוי העוסק בתורה הוא ככהן גדול — כן פתחו שערים ויבוא גוי צדיק . כהנים לויס וישראלים לא נאמר אלא גוי צדיק . וכן הטינה לטוניס לנהנים לא נאמר אלא לטונים ולישרים בלבותם, הא למדת אן) גוי במשמע. — ודברי כוזרי מאמר א' פי״א אין אנחנו שוללים משוס אדם גמול מעשיו הטובים מאיזה עם שיהיה. — (כע) אמנם נקו׳ הבגדים ונקוי הזיעה והלכלוכים היא ג"כ מכונת התורה . אך אחלי טהלת הלב מן הדיעות הטמאות והמידות המגונות — מורה ח״ג פל״ג. ומה שכלל אותו זה הספר (התורה) התקנת יי ויתד כ׳ מכונת זאת התורה כמו שהודעחיך הצקיון והזהר מן הלכלוכין והמאוס־[ ושלא יהי׳ האדם כבהמות מורת מ״א לשלישי. (לו כי בכל דור ודול היה כת כסילים וטפשיס אשר יראת ת' בלבם לא נאה ובחכמה לא לקח אזנם שמן, כי אם אין ילאה, אין חכמה ואם אין סכמה אין ילאה, והאנשים האלה בראותם כי נעורים וריק המה מכל לא למדו חכמות, הלכו דרך קצל וטוב בעיניהם והתחילו להתחסד ולהתראות לעיני ההמון כצדיקים יראי אלהיס ויוכיחו בשער על כל דבל אשל לא ידעו ממנו מאומה, מאסו בחכמה, מדאגה בדבר פן תפקחנה עיני העם ויראו כי נבערים המה. וברוע לנס וחסיון ידיעתם צעקו חמש על כל הוגה בתימה לבקש דעת ויפעלו פיהם לבלי חק על חוקר ומשכיל — דבלי החכם אייכעל נניארו הפסוק פדל בני לשמוע מושי לשגות מאמרי דעת. — עוד נדולינו לא ספו חמו אלה ננעלים מדעת וחסרי מידות טונות מתנאים בחסרון ידיעתם. (כמו שיחשבו הפתאים והמתרשלים, אשר "טב להם שישימו חסרונם ופתיותס שלימות וחכמה, ושלמות זולתם וחכמתם חסיון, ויציאה מן הדח. — מורה ל״ב לראשון) יוכיחו אותנו על אשר נלמוד חכמות ולשונות עמים וישימו שלימות האוח יציאה מן הדח. ועל לבשם בגדים מטונפים ורצים למקוה מים. ואל מקום קדוש יהלכו בבוקר ובערב להתפלל חפלה אשר לא יבינו, הם יקראו אותם המון עם חסידים וצעיר לימים כי ׳למוד חנ״ך יכנו אותו אפיקורס יען אמר תנאי אחי מנעו בניכם מן ההגיון (ברכות פרק תפלת השחר) ופרש"׳ אל תרג־לם במקרא יותר מיי ולזאת לא ילמדו פחות מדי ישכחו כמה פעמים אמרו לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא — (ע״ז פרק קמא דן) י״ט. קדושין דן) לי) אמרו הנן בחון מלאכתך ועתדה בשדה לך, הכן בחון מלאכתך זו מקרא, ועתדת בשדה לך זו משנה ואחל בנית ניתך זו הלמוד — (ומובא נספר חולדת אדם. וכל דברי לנינו חס הן במים על יסוד מאמרם ז״ל שאמרו שהאדם צריך לשלש שנותיו שליש היום במקרא, ושליש היום במשנה, ושלים היום בתלמוד. על זה אמר לבינו חם ז״ל מ׳ שמלא כיסו ממעדני המקרא ובקי בכל הכ״ד ספרי הקדש ככלה נכ״ד קשועיה אז אין צריך לעסוק בכל יום שליש במקרא כ• הלמוד גבל׳ בלול מן הכל. אבל חלילה להעלות על הלב שלא יהיה בקי מתחלה נת״נך, עיין שם באורך והסכימו לדבריו שנעה אבירי הרועים וכוי —) ומדוע יאמרו המתחסדים ני אסור ללמוד ת״נך וחכמות ולשונות יען גם הלומדים שלהם לא למדו הספרים המדברים ברומו של עולם כמורה , עקרים, כוזרי וכאלה רנות רק פעם נשבח ילמדו קפל לקונו׳ מה״לן, קיצור ראשית חכמת, דרכי צדק, קדושת לוי, נועם אלימלך, סדור׳ של שנח יהגו בספר זוהר ותקוניס — ומאין ׳קחו חכמה? — לכן גחשיכה יתהלכו לא נגה עליהם אור החכמה ושגגת תלמודם עולה זדון לנס וכן אמר שלמה בחכמתו במאמר קצר: חכמה ומוסר אויליס בזו. — (לא) זאת חורת החטאת נימינו בקייב ישראל. — יתפללו בתפלות משונות ומנהגים נפרדים עד כי נקננה לשנאת חנם ביניהם — כאלו קהל אחד אינו מזרע קודש שארית ישראל בדמותם בצלמם. ואלו בראשית נתערבו נשם אחד ותורה אחת וששה אחת לבלם היו שבים לקהל אחד. היינו לעס אחד. דברי ר׳ משה חפן על הפקוק הקהל חקה אחת :'כלס — ואמרו בספרי לא תתגודדו לא תעשו אגודות אלא היו כלכם אגודה אחת. —