Kokhve Yitsḥaḳ · 1855-01-01 · 20 (1855) · p. Seite 68

68 ופלצות חאחזך ננל עת. חמונח פניו לך חאיל, תמלא חלחלה, מנין כונני ליל, משמי מלוס •)פילו, כלאוחך לנוש שמלה נדמים «גוללה משדמוח עדן פעמיך אחול «ולו. פה ללגל׳ שדוד ימי עלומיו כלו חושך ואופל עיני כקו, לאיה׳ דמיו כנחלים «לו ונהלי דמי עמם נקו. לני שחלחל, כחי ולוחי ׳מזנוני הנה שועל המשפע דופק על הדלה, משנל• המוה נל ינעחונ׳ לכנוס אש, נקרני תנעל, שם התוחלת עם אל השמים אך השליחה לך אמנון,תשלח המלשעת, חמתי עמי לאין שסה תלהנו האח, תאכל ננערה מדעת. יגיל לני! אגרות ידיו נשמו שנועוח פיו תאכל אם מתלקחת. נשיקותיו נאח שפו חמו לפנים הונילו אך גיל ונסת. נםישני עלומיכן נל תשענינה אחיות׳, לאיש נל חעינה איזן מאהנה ימלל! יופי פני היה מוקם לנחינות׳ עת נגד המנונח אותו אקלל! ענד׳ הקטל, דמעות תלו עפעפיכס? תמקות על פני! חים כקו עינים! לקטו!) סנצלת תחלשנה •דיכם — למקעל נל נאוה מעודת נלכים! נקיון נפש• ועוהל עיניו תונלנה לאס גיל-ורעדה. לשון אלם כרעם רעשה אימי, הורתי, איה אני? אנה איפה נעלך, אשה? <ע נו ההיד מקירות לנני. אך לשוא, יתום, תדרשנו גנני אחרת עתה נפשו נחרה, חמן אשרי איך חקללנו עת תקרא נן נכליח תלה. אמך — נעצמות׳ כרצח פה חשנ נדד נימי נעולים. למעין ישע תצמא לנצח ומאור פניך תשנע תמרורים . מקול זעקתך נפשי שחתה אזכרה ימי חשקי עתה ענלו, משחוק פיך «נפשך הנחה חצי מות נלני קדרו. ננקת שאול ג׳, עת נעדרה הדלחך, ננקת שאול עת אותך עיני תחזינה , כמשלחת מלאכי משחית נשיקותיך אשל הה , עלנו ל*, מפיו תנואנה. דנל׳ פיו מקנל ירעשו כזנו נאש ינער לנצח, לנצח! — זעם וענלה נקלני יתגעשו ונרגע נעשתה תוענת רצח . — כל מקום חדרכנה רגליך חרדפך, אמנון, דמות ילד המת , מנעים חזיוני ליל חקדר עיניך (Nach Florian.) המשל והאמת "ואת צדק ומישור אוהנת "פה ו!שנ נדד ושוממה , "אולם מדוע נאת לארץ נושנת "נעדרה מפאר ומנגדים עלומה?“ וכיין ננוש אופיר גליו ירעשו משמח לב אנוש יפיק נמתי כל דנר׳ האמת נלנ ישישו מעת נמשל תדבק והיו לאחת. ועתה נוא תנה תחת אדרתי האירי מעליך יגון ופחד, לנשי עוזך נחמדת תפארתי וצמודים נאהנה נלכה יחד, ואז •נקע כשחר אורך וגס אנכי אמצא אז רצון, החכם יאהב אותי ענורך ובגללי תנוא גס לניח לצון! לוטה קיקלון מנוקה נושה וכלימה, מחצי הזמן נשחת תארה, האמת •צאת עזובה וערומה על פני האלן ממקור נארה. כנער נזקן בלחו מפניה מני אראוהיה רחקו פעמיהם, לש,א צעקה, לריק נשאה עיניה נל אספו אותה אל תוך בתיהם. והנה נם המשל ביפי הדרתו לנוש נגדי חן לחמדת עיניס ענר על פניה, ונראות אחותו ננני ויללה פרשת כפים . מדוע תנכי? מדוע תשני תמת• נדד ככה על חוג האדמה? ״תן שקל אמרי, הנל אמרתי ,ובכל נית אפנת, אנוא שמה —