Kokhve Yitsḥaḳ · 1855-01-01 · 20 (1855) · p. Seite 66

66 הקשח אסב בענן, וצבעים מצבעים סונים ׳סלושו בהפנותו צוארו. — נעלי כנן! יעופפ סביב הפלחים , עוד לא ידעו אנה ינוחו, ואנה ינועו, אנה יעמדו, ואנה ילבו, וכמעע רגע פנו ללכה, וימהרו לעוף בכנפי לקמחיס, עלי ען פלי אשל הרכיב בעל הנן מקרוב, עסה •פלח ויצין ציץ לעשוח פרי. — אשת חיל גברת הניס, תחת עלי הגפן תשב, כפיה אולמה שש לבני נימה. הממחה, תשחק על פניה; ילד קעון לב חן ויפי עיצים, חונק בידיו הרכות צואר אמו, ויעצור אותה מלעשות מלאכתה; עוד ילד אחר קטון וצעיר מאנו, ישחק בדשא, ידבר בלשון פלגים, שפת עוללים , את מחשבותיו אשל חשב . — אשרי לנס, ואשלי חלקכם עם מאושרים וברוכים! אשל לא תדעו •גון ודאגה, הקנאה והשנאה רחקו מאהליכם, והגאון והלהב לא יבואו לביתכם! שקט ושאנן במסתרים רחוק מעיל ומהמית קריה, מזל חייכם כנחל מיס זכים, נחון ערוגת פלחים. אנשי הקריה יעלו עלי נמות לראות באנשי חיל ובנכנדי האק, היושבים במרכב׳ משי וארגמן, משוכים משנהנים ואריות; הנח לאחרים לתמוה עלי גדלם ותפארתם באבני שיש או בנחושה, ועבדים כורעים מסביב. רק זה ידיד שמים הרחוק מקול שאון מעיר , עלי נחלי מים ינום וישן, ונהקיצו יזמר וישיר לאל נורא ובורא הטבע, ומטיב לבל בריחיו, לו תצייר השמש סאת מזרחה בארגמן, לו תשחק נאות דשא, וצפור כנן! יזמר לו; הנוחם לא תניא אחריו, אס ישים נקמת לגליו, או בהלכו בעמק לראות נעדרי צאן, או בשומו פניו בכרם ממד ונאשנלות ענבים, העבודה תהן בשמים נאכלו, ותשקהו ״ן הלקח, דמו קל כעוהר שמים, ונהבקע אור השחר, תעון! השנה מעיניו, ולוח כשף ישב אותו. — מי ימן ותנוח נפשי כמוהו עלי פלגי מיס נוזלים, ואשכח לישי גם אני, אח עניי ועמלי, אתן אותם לרוח עובר על פני, הוא יעבירם במקום אשל לא יזכרו, ולא יפקדו עוד לעולם! — בואי אהובתי, מחה דמעות׳ מעל פני, ואתם ליעי, דברו על לני דבלי ניחומים ואני אשמע לנס, קול דבריכם יחיה את ריסי, ויהיה מזור תרופת ללבי גואש; ואתה אלוהי השמים, תאיר נין, נר החכמת, בנפשי, וכמים קרים לנפש צמאת, אשבול את צמאוג׳ ממנה, למען דעה אותך, ולעבדך בלבב שלם ובנפש מפצה, אז לא אחפוץ ארצות זהב, והרים אשר •וחצב מהם יהלום, אתן אותם לשרי פרס ומדי, אז לא אקנא של¬ מלחמה , השופכים נחלי דם להקים לתם יד ישם , וגם דור אחרון יספרו לבניהם אשל •ולדו לתם, מעשי תקפם וגבורתם; אתה מעין האושר! אמן ימי אהבה! תשקו אותי מנהל עדנינם, תרוו נפשי נמימכס המתוקים! למה יתום חיי, כציץ נובל, וכחציר ימולל ועש?' לא! תאונן מעשיך, התקוה תדבר ניחומים על לני, ואמריה שקו׳ לעצמות׳; י.:שן! יעוף, הסיס שולח קרניו, המפיקים נוגה נחבל אלצה, מסות החושך, המכסה ס\ העתיד יתגלה, תמונות אחרות •רימו ראשם לנגד עיני; אני אחזה אותך הדסה! ’פהי! אהובתי! מאין תבואי? מסנכי שושנים לנוח נצל קורתי, הוד והדל בעיניך, ורב חן הוצק בשפתותיך, כן צועדת החושית, וזה חואר החן! חקחי הכנור בידך, והשיל בקולך הנעים , אור השמש יפיץ את העננים, וסערות לא יסעירו עוד, מלאכי צבאות יקשיבו לרנחך, ורוח צח ישב אלי מרחוק קול כנורך! ואחה רעי כנפשי , אלדד אהובי! מיאש ההר חרד, וחנגן בנגינות במיתרי כינורך נשמחה ובטוב לבב, שערי זנול יפתחו ונ:י אלהים ילדו, נענים קלים נוגתים, שניבי אש ירוצצו יענו וישירו נשילחך! כוכבי פהק ילונו, ושמי השמים ירעשו מקול זמלס, בוא אל מקום שבתי, ואשמח גם אני, ישיש לני בקרני וכל עצמות׳ תגלנה; ההרים ונאות הדשא ילבשו ציצים, וכל אשר מסביב לי יעלזו; איך אשמח בך נחמת חיי, מתנת אלה־ם! אבל מה? האקיץ משנתי? איפה הלכו תמונות השמים ההיו לנגד עיני? מה ינעם לנפשי החלום הזה אשר חלמתי! איך לימת חושי המעילות! לבות •גוני, כי מהל לעוף, אנח נשברון רוח על אשל עזבני — אך גם נקש אושר גדול מהשגחה בחייו על האדמה הזאת לא] נאוה, אהיה שלו עם התקוה, אן! אם לא תצליח אוחי כאות נפשי, ותכזב ני כפעם בפעם , אן! אם לא אנוח נצל ההצלחה באמת, ולמה אענה את נפשי עם העתיד אשר העת תוליד? סורו ממני דאגות מענות אותי חגם על לא דבל! אלאה בעונה אשל נתן לי השמים כעת, ארדוף עה הארץ השמחים בסבכי יעל, ועם עוף הזמרה אשיר, ועל אפיקי מים אשעשע נפשי, מלוח קל העובר על פני! סיכות מעשי ענות מידי אם כל סי, תהיינה לי בלזכות! היתה עלי לוח אלהיס בשנתי בדד במהלכי יער, שמחה ויגון, ששון ועצב