Kokhve Yitsḥaḳ · 1855-01-01 · 20 (1855) · p. Seite 50

50 לנלומ אה הר,רנן היקר הלזה, ערכהו המין האנושי מל מזבחו בנסכי דמעוח. ושם הרימו שני נשיאי ההורה והחכמה, הרב המאור המול המובהק כבוד שמו מו״ת איזילאל נ״י רב אנ״ד ור״מ דק״ק פארה והרג החכם המשואר להחלה כ״ש ייי"ה אברהם ד,כהן נ״י אח קולם בנכי, ויהיו לפה לאבל לרבים, ולשים לוית חן הכבוד והיקר לה, ולשפוך רנן שיח נעד הנפש החמימה הזכה, המחעופפח מול רמי שמים. — הה, איך חצחק שרה בקרנה, נראוחה אח עדנה כל היקר החפארח והכבוד, המונאוה להדר צדקוחיה אחדי בלומה, אשר לא נאלח מלק ענוה חן כמוה. כאשר בקבורה אבינו יעקב — כשפוי המדים — קמו מלכים מכקאוחם, ועטרו את מנוהו נחי ראשיהם ואלך המגן חלו עליו, כן מהרו נדיני וגדולי אין — ביום השש׳ לחודש כשליו — ללווה למקום מנוח, שם הנוח עד קן הימין, אדרה אדמה עפר מנפש יקרה וזכה בישראל. — באם יצחק החמימה נקרא שמה בישראל: שרה , אשר כל עודה בחיים חיה ה — כפי שפור המדים — נר היה דולק באה לה משבה לשנה , גס ברכה שדי חלה על הלחם, וענן אור שמים פרום על נוהה; ובמוחה חמו ימי הפלאות האלה — עדי בוא כלתה הניחה. ככה כל עוד שרה הלזו, אשר לקחה שדי ואיננה, שמן ימין נדנחה קרא: יהי אור! לחשכה העוני והמחשור, ועל הלחם אשר פיסה לרעבים ברכה והודה אומללים נשמעה, וקרן אור התנחומים והתקוה התנוצץ כברק והציץ על ידה לחרכי שובה נבאי ונשבר׳ לבב — אן דומו, הולכי קודר, התנחמו! בי לשרה נח נאמנה, דמוח חנניה אם יקרה , והיא תעשה כמחבנחה פלאי חיל נאפרחה, וזכרה לא ישקו מזרעה! — לא נודע עוד מאומה מאשר צוחה לפני מוחה. — ביום הקניה נחלקו כעשרים אלן שראנקש, מקצתם לצדקה, מקצתם לבית החולים, ומקצתם לעניי העיר. אכן נקרב הימים יוסד בית ליתומים אין_עזר, אשר יקרא שמו בישראל: "שרה באראנעססע סא^א^אן סאן ר^טהשילד". והיה מעשה הצדקה שלום. M. E. Stern. .מכתב לזכרון »o» Hme! «ah»»«. Mitgetheilt von I. Meller. נע״ה יום ד' ח׳ כשליו תרע״ו לפ״ק. ד' ישמרך מכל רע , ידידי היקר , אוהב דבק מאח! תאחז בעט ידי ותחפום ימיני בשבע שופר, לכתוב אליך אח כל הרעה אשר קראתני ולשפוך שיחי בחיקך, אוהב טהר לב! בי גדול יגוני מנשוא, נלאת• הכיל אדגרה ותהי לי הרוחה במעט! — אויה, לני סלל בקרני, רוחי חובלה ונפשי שכורת מני יין תרעלה אשר השקני ד׳ בחרון אפו נימים האלה. בני בכורי בחי וראשיה אוני, שמחת חלד׳ וכל סםוני, ®P ’יויי ל׳ יהושע העשיל, איננו — כי צוד צדהו המוח האכזר בחרמו וילכדהו בשחה רשתו! אתה ידידי, ידעה אח הנער, גם ידעת אח מעלות רוחו ובור לבנו עודנו ילד רן, במעט נעתק משדים, וכוחות נפשו החלו להגלות עד להפליא, ויחנו עדיהן כי נתן ד׳ אלה• הרוחות, לבני בכורי זה פי שנים בחכמה לב, להיות לתהלה בקרב האק, ולבן הרנה׳ חס כשן למורים משכילים להורות לפניו את הדרן העולה ביה אל; והסי ראשית לימודו: שפר חורת ד׳ נדרן הפשע ודקדוק הלשון. ומת שש לני נראות׳ כ׳ תטה אוזן פקוחה לדברי מורו, ובל מה שהיה לומד ביום, שנה על פת על משכנו בלילה כי גדול כח זכרונו עד מאוד, ונערם מלאו לו שש שנים ידע את כל התורה מבראשית מד לעיני כל ישראל, משורש ושים שכל, וילמוד נס את חכמת הדקדוק ראשון מהרה אס בל כלליה נחשניו אחד מחן לא נעדר, נן שמונה שנח החל ללמוד הפר ולשון אשכנזים, והצליח גס בלימוד הזם, ויגמר במשך שסי שנים אס השלשה קלאששען ביה