Kokhve Yitsḥaḳ · 1855-01-01 · 20 (1855) · p. Seite 49

נאלצות 9מיים. מערי קמים לס פסיזחו, *י מ ל ן לי פ דק א•» <״ לקול הקולא •במס ה«נ1מ במשכיות ישראל ביבליס האלס - , לא דרכת מלי? «עולש יגל גאוה, ופעמי גא,ן ו»בה לא הכילק כל ימי קתהלשה פה בארץ הלזו; אן q-v-s ענות רון כקחס שניה, וגקעטה הגנ^ה התעטפס »!!לוס! מ!ן אל עול בל בן► אדס פכןען במול, כאשי בתמימות ןנצד«1 ליבב אל מול החלהים השחומחה. על במסי העושר והשפע, על גבעוח הכבוד והיקר ובמרום ההצלחה והגמלה הגביהה עליון למגה, וחק«ן <ל!איו בעמיה להקפל ולהבנד sx מרודק! עוני ולחץ, לבכיה עס קשי• יום, לשאת עול יגון עם קל אי(<לליס, ובכל צ!ןס נפש דואגח לה צר, ועמה הימה בודצר. וביקרק רוע ובנדיבות רוממה היא «שמהרה,, לועה נאדרה ענוה — והיא מחנכיה ננשאה «מן זרועו צדקותיה אין קצה גרפס רממחים על מל«׳ העוני והמסתור, עדי לא נודע נין ׳מינק לשמאלה; כיועע אי! גיס- אחד ממפעלוח חיל, אשר לא יד מבמה עשחהו. — לא נדהיב ננפגונו עח , להסיר «מעכה הלוטה על פני כל מפעליה החנינה; הרמאים והחמלה, אקר טפחה גהשחר מהרים ץא«ץ מסמא, לגלוסס ולהעמידם ’לעיני השמש, אן> «!קצר מצע ׳כלחינו «השקיע, לוזה סמילוס ל«ו נגדם נא לעם ד׳, סי. בכל כבודה פנימה הטמינה נחפש מחפש את עעשה הצדקה והמשל —י וממי כהנהגה העלטנה אשר מפיח מצאנה הטונות — ופניה לא יראו. היא נשאה מכאוביה ללא לם,. ותאמץ!רועותיה להתגבר על מדרה אשר חלה ד׳ בה — וצירה חש׳, והה׳ כממריץ, מול נגעיה , למאן העוצז אזן והקשב רב קשב לנאקת!!לתה קוראי' «מיצר ) להלעקז למו אגלי על נוחם מרוחב לבנת, ולהושיע לעו כוש ישועות בימין צדקם . וככה גמלה רק טוב כל ימי היוהה, והה׳ לה עדנת עשוה משד עדי בלות!!. — בהדי■!קנסה, ’נאומן נפשה מיקרה , נצדקיתיה המקולאות מעז, ברוחב בינתה וגרננגס מדוח בל קוזק אסר לבשם נס, והיפי במאוד ז- צלחה למלוכה, לתיוק לה יד שלעס בכל, ולמשול‘ברום משפסחת הנאדרה, אשר היא כצול משגב מעוז, «עופל ובחן, ובכויח «אלי לכל נ!ם. ישראל נאדמח נכר . מכן אן> אס קוריה היסה , בכל!אה לא נג'לה מעול? ן!ח קקואל על שלה, שלחי נמשפאי! חזר׳ ר א«השי לד; רק להרים קרן אמונת יקרא«' להחזיק עמודי דה יהודה, להדרת קמר האלפים ולהיות אקן עזי ומסעד לבני אדם יושבי חושך. — על כל מפתת ששחה נמשלים , ועל כל פעמי רגלית בהליבתה בקודש נחרתו רשמי עזוז אהבתה ודבקותה נדת נחלת אבותיה, ולמופת צדקה וילאח שדי היסה לאחיה ולבניה ולבל הנלוים אליה, ולדגל האמונה, מורשת קהלת יעקב, לכל משפחת ראעהשילד, העומדת כתרן האמונה על הררי גבעות הגדולה, נושאת ציץ זהב החמימוח במצחה, לנס עם האלהיס. — אולם איהס, הניעה עת סלידתה, נא יוק הקחר לה לבוא על שכלה, לקצור זרועי צדקותיה, ויום מוחה בארץ חלאונוח הלז!, הנהו יום ליחה נאלצוס החיים לעדן כלס. — והיא קלחת לארץ.הלזו עחחת, לשאת עול מכאוב ועיוה, לזרוע קסד יושר וא(ןון, ולמחות דמעה מעל קד כל אומלל ויכאה ללב , למען האס$ ן«וד אלפים, לפר,א כמעל לאני צם עליון,!להקל נןןטיס א" <$וכא• — ננחח וק!בה, ובנפש עקחוחמת מאח רצון המאית והעקיח, שחקת, בזיו נזיןה לצון_ על שניה, ליום שאחרון, יגע המר.לקפלי מאנאדרא נמקפחוח; וכמעט אך רגעים אחדים טלם התרומה' נפשה למקול מחצבה — בעש" ק ג׳ כסליו — פוי נקשה להפלוא נרה לכבוד יום המנוח, היא, אשל פנתה לאור נאול החיים בשבתה מיומי על כאאד מצבא מלוא במרום; היא, אשי שעלי שמים כעת לם נפסמו ולגנוח משלמי עליון מלאכי ים בשפה בלולה ובנעימה לקראתה ילכדו: ,בואי בשלום עטית נמל! שיפי ו;«!׳ 5עדן נצח ממעל"! — ביום קנייתה, ותהום הקייס, חמוניא המונים החאסשו מחושב► עיי י»ילין פאלי! לספוד לסלה ולבכותה, בקטן כגדול מכל מעלכוח החבלה, משלים הפקידים היושבים ראשוצה במלכות, עדי רוזנים העומדים למשחית משוח► אלץ מלהקים,העומרים בהל המעלה, הנקובים נשמויזס להתפאר, לאשי הקאנזיסטאליום ואלוש• השעל j נעלי ,׳ח הספל והחינוך, תקד ביה החפשית והמנוס, והמוץ אביונים מוטים מיי שפם ודמעתם עלי לחים — כלמו התקבצו מסביב לקבל הלזה; אשי פעל פיו לבלי חזק 7