Kokhve Yitsḥaḳ · 1855-01-01 · 20 (1855) · p. Seite 44

44 נאוה דלי״ח והיא מלה ארמיה אשי •שהמס בה הנניא על תמונה מגייס, (כי על דיך אימיח, האי' ומנינה "עשו," אשי ׳וקשר היעג עם הסס דני כמו מדוע עשיחן הדני הזה (שמוח א׳ ׳״מ) וכדומה - ייזל (יחזקאל כ״ז ׳"ט) ענינו האיטעס, שעאלקעס אייזען כוונח הנניא לחאי הניזל, אשר נגדל ונטהר היטב מכל סיגים המעורננים נו, ונזה הוא יוחי קשה משאי מיני נחל (עיין נריגמאנן לטקס־קאן ערך אייזען) מעיו <fl$J סן (שיי השירים ה׳ ׳•ד) ענינו כמי שהוא מחוינם נהוצאח מקראי קדש להסכם צונן ״איין שאפנו פאן עלפענניין שהוא חזק ותקיף ניוחי. אולי יתעשת האלהים לנו (יונה א' ו׳) רנול קצר נאה אף נעים נסי אנשי נינוה, כי יאמרו נזה : ידענו כי שופע כל האין נודאי יעשה משפע אם יאנידנו, נאשל נל׳ ספק חטאנו לו , אך עם כל זה אולי נלסמיו הלנים יתאפק ויתחזק לנלחי עשות עמנו כלה . ונקראו המחשנות , אשל הן כל כך חזקות וקיימות נלב האדם , עד כ׳ •גמול נדעתו להוציאן מן הכח אל הפועל נש® עשתת1ת (ענעשליססע) ולזה ומלהא עשית תרגומו הנכון הוא ״פאסעע דען ענטסליס", כי גס מלת "ענטשלוס" תורה על מחשנה ועצה היעוצה נלג איש להוציאה לפעולת אדם , נאשל כי מקולה נמלת שליעסען, שהוראתה עשוח דנר מזק ואמין על ידי ההקשר והסגירה. ואחלי כי נאנו עד הלום ננאול זח השלש נאמר כ׳ ממנו נפהוה גם כל השיש אשש נחלוף ע־״ן לאל״ף וחי״ו לשי״ן כמו זכרו זאח והתאששו (ישעי' מ״ו ח,) הוראתו עלמאננעע אייך, ונאמר עוד, כי המלוח והיי שתותיה מדכאים (ישעי׳ ׳"« יי) 5י השתות יהיסון (חהלים י״א גי) שענינן העמודים והיסודות עשויס להחזיק דנל מן הדגלים , אולי משלם עשת ננעו ומוננן נחסיו! טי״ן כמו עקתתיה , £1עקת1ת . והנה אסלי כתני כל וה מצאתי כי החכם נן זאג מם כי יגאל המאמרים אשר ימצא נהם זה השרש מענין זהר וגלילות, ממשנה והגיון, לא חדל לאמור נסוף דגליו נזה הלשון "ונשם עשת נכלל ג״כ מושג סזוק״ ילאה , כי לדעתו מושג הסזוק הוא עכ״פ הולאה צדדית ושלש עשת אולם לא כן הוא, כי אס מושג החזק הוא הוא הוראת זה השיש העקריח, ומושג הזהל והגלילות אינו מן המנין פה כאשר הראיתי למעלה, ומה שכחנח• נראה לי אמת וגלוי. באור מאמר קשה בספר איכה 2' 1״ ויחמוס שכו ונו' (אינה נ׳ וי) זה הוא אחד מן המאמרים היותר קשים נספר• קדש, וכמה הוא לחון ודחוק תלגום הסכם וואלפסזאהן: "אוני על עילגט זיינע היטעע ודא דעל נעלטנער אונקרויט טילגט". איה איסוא נמלא היות הוראת מלת "גן" עונד חגן * ומת זח הוראת ה״א הידיעה הננלעה נפתח הנ״ף והוא נתשלימו 3ה3ן ומה טעם למשל ההוא? ועוד לפי דגליו הלא העקר חסל מן הספל, כאשל ינין המשכיל? לכן קולא אהוג קחה נא מידי גאול זה המאמר אולי ייטב נ עיניך וחנלכני נפשך נכללו. ידוע, כי הנניאים הקדושים חוזי יה נלצוחס לצייל חלנן עיל מן העלים או י אלן מן האלצוח ננילו ותקפו ממהפכת סדום ועמולח משלם ישאלו (דניים כ״ט נ״נ ישעי' י״ג י״ט ירמי׳ נ׳ מ׳ עמוס י' ׳"א צפניה נ' טי) יען נאמת נפלאח היא נעינינו הפיכת שחי העלים האלה, ואנדן פתאום מתון העלים לגלי ישנ נהן איש ולא יגול נהן נן אדם יעיד, כי יק יי ד' הקשה עשתה!את, ונאמר הנה נספר הראשון מתורת ד' פרשה י״ג •׳ כחוג "לפני שחת ד׳ את סיום ואת עמלה כגן ד׳ ונו', נראה מזה, כי שחי אלה הערים נמשלו אל גן ד׳ ננחינת יפי! ותפארתן, ’וננחינת אדמתן הסוליה והשמנה ומעתה אינו לחוק כל כך לומר כי נס שממת העלים האלה, גס דמיונן אל גן נחמד ונעים גן ד' מול פני המקונן השלם והננסל הזה רחפו, לק שנתוקף עז מליצתו יחליף המשל ננמשל ויקרא^לערים האלה עצמו גן! כמו שיקרא האג הזקן לננו יהודה ננרנחו "גור אליה יהודה" (נלאשית מ״ט טי) נמקים "כגור" ולפי זה תלגום המאמר