Kokhve Yitsḥaḳ · 1855-01-01 · 20 (1855) · p. Seite 36

36 ״הרגה) ללחם לנר ולדגן, כי במו שהלחם חיי אדם תלויין. גו, כן חק< החכמה יפיי ״חיי הנפש, אמנם נהיוח כי יש הנדל נין החכמים , יש מי שהולך כפי חקי החכמה "מגלי דעה טעמי הענינים ולא נא עד קודם ורק יעשה מה שיעשה ניראה ד' ומצוחיו "בפי חק החכמה אשר הוסק נסורה, ויש מי שיודע להטעים העניניס נשכלו וללמד דעת ״אח העם נלקח וקנרא להמשיך לנו לקור למשמעה חקי החכמה, ע״כ דימו אח "הראשון למאכלים המתוקים והערנים, כמו התאנה והראשון ללחם נר ודגן, כי כמו "שהלחם והדגן יחיו אה הגוף אך אינם ערניס כ״ב להמיך, כן החכם הנמשך אחר "חוקי החכמה מנלי דעת מתי קודם וטעמם יחיה אח נפשו אך שלא יתענג ב״כ נעשיתו "המעשים, אבן הנא נקוד וטעם חוקי החכמה יתענג עליהם רג עוג נעשוחו אותם ויחיה "את נפשו נהתענגוח נפאה כמחיה אח גושו נאכול דנרים מתוקים כתאנה ורמון, וכמו ״כן דימו הנינה (אשר מגדרה השגת העניגיס הנמצאים נעולם על אמנם , ארן ומלואה ״וצנא׳ השמים ממעל ולדעת אח ד׳ שהוא מצוי, אחד אמת, לא גוף ולא כח נגוף, "וש־בלתו ננ״ת, צדיק וישר נכל מפעליו וכאלו הענינים האלהיים והשגות צחות נעולמות ״הנבדלים, ׳עוין ג״נ ח״ב ח״ד נית א׳) ליין ולגפן, כי במו שהיין משמח לב האנשים "כן מי שמשיג עניניס אלה •שמח לנו השכל" נהפיקו תבונתו לדעת הענינים הנשגבים "האלה, וכמו שהיין אס ישפה יותר מהדת ודאי יתגלגל מומו, כן אם יעמיק נענינים "אלו יותר מדאי יתבלבל שבלו וילך תועה נדרך ולא יבוא למבוקשו, כ׳ גנול יש לשכל "אנוש עד אנה יפין ענן אורו להאיר מחשביו ומתי ישים רקן לכם תבונתו לאמי: עד "פה תנא ולא חוקיף, וכמו כן המשילו רוח העליון רו״הק אל השמן, בי כמו.שהשמן "עולה על בל המשקים כן מי שנחה עליו רוח ל, הוא העולה על כל נני גילו, ויעיין ״על כ״ז נג״נ בפתיחה הראשונה נכוונה הה' ושם נדף י״ח ע״נ ובחדר ה' ס״ו אשר "נכבדות מדבר נדברים האלה, וממוצא הדברים נדע כי החכמת הנמשלת לדגן איננה החכמה ״המפוארת יען נושאיה לא באו מדן נקודה ולטעמה ונימוקה . "והנה נקי מדרש שמואל למק‘ אנוס פ״ד מט״ו כ' לפרש מאמר ראנ״ש יהי כנוד ״תלמידך ונו׳ ח״ל הזהיר לאים לכבד יי לכל אחד כפי הכבוד הראוי אליו, ובדי שלא ״יפגע בכבוד הראוי אליו ולא יפחת מענו יעשה ק״ג אל הכבוד, הלא הוא שיעריך ״בעיניו כל אדם מדרגה א' למעלה מן הערך הראוי אליו, ותתחיל ואמר: שאם יהי' "תלמידך נהוג נו כבוד כאילו הוא חנירך, ובזה אפילו אם לפעמים תפחת מן הכבוד "הראוי אל החבר, בנודו המגיע לו בהיותו תלמידו במקומו מונס, וכן כבוד חנירך יהיה "בעיניך כאלו הוא רנך, ואם הפחות לפעמים מן הכבוד הראוי אל הרב, בכבוד החבר ״לא נגעת , ובן מורא רנך יהיה כמורא שמיס לבלתי תחטא בכבודו עכ״ל הנעים והעולה "מדבריו שנערוך תמיד את הזולת במדרגה יותר חשובה ממדריגחו נאמת, לנענור לא ״נפגע בכבודו אס לא נכבדהו כראוי לו נאמת, ויש להרחיב הדבר קצת, כ• טבע האדם "לבלתי חת הדר וכבוד לזולתו בראוי לו, וחתי להיפך, כי ישב באחיו ידבר ובבן אמו "׳פן דופי, ע״ב לבלי פגוע בכבודו יעריך ערכו במדריגה למעלה מן הראוי לו, לבלתי יבוא ״לפגוע בכבודו תאמתי, והנה אחז״ל שנת קי״ט ע" ב לא חרבה ירושלים אלא בשביל ״שהשוו בה קטן וגדול ובשביל שלא הוכיחו זא״ז ובשביל שבזו ח״ח, וכל אלה הדעות ״ממקור אחד משחת נבעו, שהשוו קטן וגדול, שאס בלם ישוו נפשם מי יוכיח את מי ״או מי ישמע למי ואם יבזו לת״ח מי יוכיח, אמנם מאין נאה להם הרעה הזאת להשוות j ״קט; וגדול, הוא מאשר גם בימי הדם מת לא ירדו ממעלתם בל בך ועשו הפרש נין ״קטן לגדול, לא עשו כאשר נטל עליהם לעשות סייג לחלוקת הכבוד ולהעריך זולתם I ״נעייך יותר גדול מערכו, אך צמצמו בכבודו מעט וכמעט לא נהגו נו כבוד הראוי 1 "לו, ואז חיש מהר נפלו ברשת החטא לפגוע גס בכבודו הראוי לו, וממנו ירדו עוד עד | "שהשוו קטן וגדול והיה כעם ככהן, ומעתה נבוא למצוא דעת קדושים כ׳ הן הן דברי "ראנ״ם יהי כבוד תלמידך חביב עליך וכוי וכפי' מ״ש הנ״ל בי יעריך תמיד כבוד זולתי ״יותר מכפי ערכו האמת׳ ומביא ראיה ע״ז ממקראות שנן עשו משת ואהרן ויהושע ] "ואמר עוד מפני שבראשונה (לא היו עושים כאשר נעל עליהם להעריך ערך זולתם "במדרגה א׳ למעלה ממדרגתם) רק היו אומרים דגן ביהודה, ר״ל יהודה אשר אנשיה "היו רשומים בתכלית המעלה בחכמת ובתבונה ובדעת והיה מן הראו׳ להמשילם לשמן י "או לכל הפחות למתקי תאנה ורימון, הם לא תיו אומרים כך רק: דגן ביהודה שהוא ,.הכנוי למדריגה התחתונה שבחכמת, ולכן בהיותם נותנים ליהודה רק מעלת הדגן, ממילא "נחנו מגרעות גס בכבוד אנשי גליל ולא סלקו להם בכבוד רק בערך חנן לדגן, ולעני *