Kokhve Yitsḥaḳ · 1855-01-01 · 20 (1855) · p. Seite 35

— 35 — נידם לממשה אמהי, והוא נסוכה מ״ה א': מצות מלכה כיצד מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצא וכוי ולפי הנלאה שם מדבריהם היו המלבוש גדלי! במקום מוצא הלז בגדלם ויופץ שלא נמצאו כמותם בכלא״י כדאיתא שם: תנא רכות וארוכות וגבוהות י״א אמה היו, ומ״ב אס אנו אומרים שהצצן אשר נבא מליו יחזקאל נלקח מא״י, נחליט ונאמר שנחרו להם מן ההדר והחשוב ממקום הזה, ולזה נקראות גל׳ המשנה מקום מוצא כי הוציא המלן נבל משם זלט הארן הנאמר ביחזקאל ושמו אותו לצפצפה. ואם כי לא נעלם מאתי פ' הגמרא שם, מ״י הדחק נוכל לכון גם דבריהם לנאור,, אך אין אנו אחלאין לזה כמבואר נתוי״ט נזיל פ״ה מ״ה ובע״מ בהקדמתו. ולפי באורי זה נתבונן בכל המשנה דשם, עיין נמהלש״א בנתינת טעמו לחניטה הערבה כמו שהעיבה כלתה ע״י חיבוט כן יכלו כל אויבינו יעו״ש. והנה לפי דברי חז״ל מצות ערבה היא יסוד, לר״י או מנהג, ליינ״ל, נביאים אחרונים, ותקנו זאת, לדעת הת״ק במשנה כי בימיהם היו בירושלים אחינו ב״׳ בצרה ובלעה ובחרפה גדולה כנאמר בנחמיה כ״א , ואן- שנגה עליהם מעט אור בימי כורם נבטלה עבודת בית אלהא בימי אלתחששתא , וגס השכנים הרעים הציקו אותם במאוד, וע״כ מלוב מרירות לבם התפללו לד׳ לראות נקמה נהשונאים ויעדו או הנהיגו מצות ערבה, והיו מלקטין מהמקום מוצא המורביות של ערבה על כי משם נגלה ממה ם המן ולקטן משם לזכר הצרות שעשו אויביהם נמו, ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח וראשיהן כפופין על גני המזבח , לרמז טל לאשי אויביהם שיהיו לזבח ולשחיטה על המזבח. בכל יום מקיפין את המזבח ואומרים אנא ד׳ הושיעה נא, שיושע להכין השונאים לזבח ולכריתה, ל״י אומר אני ותו הושיעה נא (ומי נלש״י שדחק בנאור מלות א.י ותו, ותום׳ כתבו אני והוא על כביכול ע״ש) ונאמר נזה כי ידוע של״י היה מדגל נשבח כל אדם כמאמרם שנת ל״ג פתח ר׳ יהודה ואמר כמת נאים מעשיהם של אומה זו ונו׳ ופליג על תת״ק שאמר כונו! האנא שיושע לזבח, לא כן כי יחמו חוטאים לא כתיב, לק הכונת אני והוא הושיעה גא, שיתמו חטאים והאויב יתהפן לאוהב, ואז נושע אני והוא. בשמת פטירתן מה הן אומרין: יופי לן מזבח. והוא אליבא דת״ק כי לך והוא לד' נאת ויופי להראות ימינך בכח ולמשוח מזבח להעכו״ס לכלות אותם, כי אז ידע נגוים נקמת דם עבדיך השפוך ול״א לי׳ ולך מזבח לי׳ ולך מזבח — והוא אליבא דל״י שתחשלת נשמת פטירתן היה שיעשו בלם אגודה אחת לעבדו שכם אחד וביום ההוא יהיה ד' אחד ומזבח אחד לכל בשל וזהו לי׳ ולך מזבח, ושם נעבדך כלם באהבה ורעות . (ההמשך במחברת תנאה אי״ה) שלמה פרעקעל. Kritisches von L. Horowitz, Rabbiner in Wien. נדרשתי ללי שאלוני על מאמר קשי המוגן מאוד במס׳ אבות דר״נ פ׳ כ״ז בעופו אשל זה תוארו: ל״א בן שמוע אומר יהי כבוד תלמידך חביב עליך נשלך וכבוד חנילך כמורא לבך ומולא לבך כמורא שמים, מנין שיהא כבוד תלמידו חביב עליו ככבוד חנירו ילמדו כל אדם ממשה לנינו שאמר ליהושע נחל לנו אנשים, נמר לי לא נאמר מלמד שעשאהו כמותו אע״פ שהוא לגו ויהושע תלמידו, ומנין שכבוד חנילו יחיה חביב עליו כרבו שנאמר ויאמר אהלן אל משה ני אדני, והלא אחיו קטן ממנו אלא עשאו רבו, ומנין שכבוד לנו יהיה חביב עליו ככבוד שמים שנא׳ ויען יהושע נ״נ משלח משח מבחוריו ויאמר אדני משת כלאם שוקלו בנגד שכינה , מפני שבראשונה היו אומרים דגן ביהודה ותבן בגליל ומון בעבר הירדן, חזרו לומר אין דגן ביהודה ואין חנן בגליל אלא מון, ונעבר הירדן לא זה ולא זה. וכבוד ידידי מחותני הרב הגאון מ ו״ה יוען- פראנקפורט ל״י אנ״ד דק״ק ע ר י ע ש כתב לי שנמצא נעקד הספרים שלו שני ספלים על מע' אדל״ג א׳ מנ״המ ס׳ לקח טוב וא׳ מהגאון מהל״א ווילנא!"ל אשל כבל התעוררו על המאמר הזה ודעתם למחוק תיבת מפני ולגרוע כך: בראשונה היו אומרים, באופן, שמכאן ואילך מאמר בפני עצמו ואיננו מוסב אדלעיל כלל, ואחלי כי העפריס הללו אינם נמצאים בידי לא אאריך בדבריהם, ואתן לק לעיני הקורא מה שהשבתי שואלי דבר להתיר חרצובות הקושי בהבנת דבלי המאמר 'מבלי תת בו חסיון או יתרון, ויען ערבים עלי דבלי י״נ הגאון דק״ק עליעש נ״י הנ״ל הנני להציע תחלה דעתו נענין הזה, ואלה דגליו דברי טעם ושבל נקצרה ובשנוי לשון קצת: "ידענו שהנביאים והחכמים המשילו החכמה (אשל "מגדלה חת הנהגה ישרה לאדם ע״פי ת קי החכמה העליונה והן דברי הב' תולות שנכתב ״ושנע״ש לדעת הדרך שיבול לו האדם וחי נו, יעוץ נג״נ ח״ו ח״א ועוד בחלונות