Kokhve Yitsḥaḳ · 1855-01-01 · 20 (1855) · p. Seite 33

33 ראזענמיללער המניא מס כס הנוסע קערפארעער שההר הלז נקרא עד היום גלשו; ערג אלקצר, דיא נו», והוא סלק מסרנוה נירה והיבל המלן הרי שהוא סלק מעיר ננל. ומנין לו המרמק רג ונקעה דורא המגדיל בינותם? ושניה, הלא ראינו שהל השמוס מערי ומקומות ננל העלו עמהם ולא נשכח זכרם עד היום , ואם מקום דורא היסח סמוכה ונראה לנבל כסי דבריו נודאי היה השם הלז שגור נפי כל, ולא נלאו כל המבארים וסוקר׳ קדמוני#ס למפש ולא למצוא מקום נכל מדינה נבל שהיסה נקראה דורא (עיין ראזענמיללער ס״ה) וגם הלא כל ננל היא נבקעה ולמה ציינו הבקעה הזאה נשם בקעה דורא , וע״ב נ״ל לנאר דברי ר״י נלי הגהה , ומקודם אסוה דעי על הכחוב שם צד כ״ד וז״ל: וכנר שמענו כי האשל ההוא מוזר שם והיה נלקה מארן אסרס ונעבור כן היה מפורסם ונטוע שם על מקום גנוה וחלול אשר סביב העיר הגדולה יעו״ש . והנה השמועה שהאשל ההוא מוזר ו׳סידי שם, הוא כפי מה שכסוב לפנים מה שמניא ראזענמ׳ללער עדוח קערפארטער שראה אוחו בעיניו, אך השמועה שהעץ הלז נלקח מארן אסרס ניבא ולא ידע מה נינא ואיננו מנאר המקור וגס מאיזה ארך נלקח . והנראה לי שהשמועה הזאה היא קבלה בידינו עוד מפי יחזקאל הנביא, והמאיר אח עיני נזה הוא מאמרם סוכה ל״ד: ח״ר ערני נחל הגדלוס על הנחל פרע לצפצפה הגדילה נין ההרים אר״ז מאי קרא דכחיב קח על מים צפצפה שמו, ופירש"׳ כדמפרש ליה ר' אנהו אוחו שנשרש ואחוז על מים רבים נעשה צפצפה, מבואר מזה כי היסה נקנלחם כי עץ צפצפה הנאמר ביחזקאל הוא דומה לעצי טרנוח (ונ״ל כי השם צפצפה נשאל משם צופה, בי עץ הזה היה עומד על הר גנוה וחלול וגס לפי מאמרם היה גדל נין ההרים) והקורא שם ביחזקאל י״ז יראה בי העץ ההוא נלקח מא״י במ״ש שם : הנשר הגדול וכוי נא אל הלבנון ויקה מזרע הארץ וכוי גם כל הנבואה המשל כהנמשל הוא על א"׳, ואם כי נס׳ הלז איננו מבואר שהעץ צפצפה שמול על הר גנוה (ולפי פירושי נובל ללמוד זאח מהשם) כלמוד סתום מן המפורש שם פ׳ כ״ב: ולקחתי אני מצמרת הארז וכוי ושחלת׳ על הר גנוה וחלול וכוי מזה נשמע ממילא שהמלך נבל שחל אותו על הר גנוה ואמר הנביא על העתיד (כפי רד״ק על זרוננל) ישחל ד׳ על הר גנוה ותלול ולמען לא יטעה הקורא שגם השתילה הזאת תהיה נהר ננל הכריחו להכפיל הדברים ולאמי בפי כ״ג נהר מרום ישראל אשתלנו ובו׳ , ואס כי כ״ג נהר מרום ישראל אשתלנו וכוי, ואס כי לא נעלם מאתי שכל הנאמר ביחזקאל נזה שם הוא רק למשל , נכ״ז נראה שהית לחז״ל בקבלתם שדברי יחזקאל במשלו הזה מיוסד על מעשה אמתי, כי למדו מדבריו שצפצסה פסול לערבה וכמ״ש שם להלין: ואיכא דמתני להו להא׳ קרא אמתניחא וכוי יעו״ש. ואחר שהצעתי נקל בעיני הקורא להודות לי בתשבי שהמציאה אשר מצא החכם קערפארטער בחרבות עיר נבל עץ יחידי דומה לעצי ערנות על הי גנוה ותלול הוא העץ הנרמז ביחזקאל נהשם צפצפה . גם זאת אמרו חכמינו שנשתנה השם צפצפה (סוכה שם) אמר ר״ח בני תלת מיל' אשתני שמייהו מכי חרב נ"המ חלפתא ערנתא ערנתא חלפתא וכוי ופירש"׳ חלפתא הוא צפצפה, ובשנת ל״ו הגייסא צפצפה ערבה ערבת צפצפה (ונ״ל מה שקראו נסוכה לצפצסה חלפתא הוא על שהחליןז את מקומו מא״י לנבל וגם נא״י היו שתולים על מים וננבל על הר. ואיידי שאני דייק נשמא נובל ליחן טעם לחילוף השמות בחרבן נ"המ. בי הגלות ימיה והחרש והמסגר אשר גס יחזקאל היה בתורם עוד היה המקדש קיים וצדקיהו היה מלך בירושלים, וע״כ לא חשנו בני הגולה• עצמם לאזרחי וחותני ננל והיו מצפים לחזור לארצם, ועל כי העץ הזה נגלה ג״ב עמהם קראו אותו נמשל על עצמם נשם צפצפה ע״ש הצפיה והתקות או ע״ש צופה שהיו עיניהם ולבם לארצם, אך משחרב נ“המ ונאמר להם ננו בתים ושנו ובו' אז נאבדה תקותם לארצם, ואדרבה קראו להערנה נא״י נשם צפצפה נמשל על הנותרים שם בחוסר או נרעב שעיניהם צופיות לנבל, וגם קראו לה חלפסא ג״כ ע״ש חלף ועבר כי הבל שמם ונחרב שם, ונשארו בנבל שנוי השמות הללו עד מאמר רב חסדא הנ״ל ואפשר גם על להבא. אבל לא יתכן לומר שגס יושבי אי'י שנו השם ערבה מטעם זה, כי מציגו גם משחרב נ"תמ ואף לאחר חרבן בית שני היה חשוב מאוד בעיניהם ישיבת א״י ונמו שמבאר זאת באריכות בערך מלין אוח א״י רק הצפצפה דננל שנו בא״י את שמה ג"כ) וע״כ ינולין אנו לומר ששנו נא״י השם צפצפה דיחזקאל לאשל, וקיא י׳ יוחנן לעץ הזה אשל (והוא ג״כ ע״ש הכתוב ביחזקאל שם) ויצמח ויהי לגפן פורחת שפלח קומה ובו' ואשל הוא על שם אשכל בהשמטת כי) הנשתל על ההר הגדול הזה . והנה גם זאת מוכרחין אנו י לתודות ולאמי שההר הזה לא היה בטבע בי הכתוב מעיד על בבל שהיא נבקעת וגס רניעו וארכו בנ״ל הוא עדות & *