Kokhve Yitsḥaḳ · 1855-01-01 · 20 (1855) · p. Seite 32

כמ״ש קול ד׳ יהולל אילוה ויחשוף יעלוה, היו מחסנאים בעצי הגן, כ• יראו לגופם מהקרח הנורא, וכן יש לפרש כל הפירשה ואכ״מ. ומעתה נחזור לדברי לניגא והששון נזה לכונה ל״< א״ר ואמר ״שאיי מברכי; בהורת חסלה" כי הת״ח שבבבל כשהם משכימים 1 אינן מנרכין לעקוק נד״ת, והברכה הזאת היא בשנה ההורה, והמת לא כן ברכו רק 1 ברכה אשל נחר בנו, והוא נשנה עצמם ומיחז׳ כיוהרא , ועי"ז אין בניהם ח״ח והוא ן ג״כ בטעם רב יוקף שלא יאמרו חורת ירושה היא לתם והם העם אשר נמר ל נמו למורים ונלעדם לא ירים איש אח ידו ורגלו, ותמכו השאלה מפני מת וכו' לתא לשלחו מהם לבבל, כי גם השליחה מהם לומר להת״ח שבבבל שלא ׳הגדלו על הצבור כדרכם כאשר העיד עליהם (שם) מר זוטרא וגם מצאנו מאמר אחד לנבלי אשר האוח עליו השליחה מהם . ננ״מ פ״ה ע״ב אמר רב חמא מ״ד בלב נבון הנוח חכמה זה ח״ח נן ת״ח, ונקרב כסילים הודע, זה ח״ח בן ע״ה (ונ״ל שלזה כיון רב אשי נאמרו משוס דקרי לאינש• המרי) הרי שהיה קורא לחייה הדל ואינו מיוחס כמוהו נשם כסיל וע״כ שלחו מתם שלא ירגילו עצמם בכך, ושלחו להם הזהלו ננ״ע שמהם חצא הורה, ונ״ל ננאורם הזהרו נח״ח נני ע״ה וזאת כונה הזהרו ננני עניים (ובאיזה בני עניים, אותן) שמהן תצא תורה, כי אן) שאינם מיוחסין נכ״ז המצות להזהר בהם וללמוד מהם, שנא' •זל מיס עדליי (ומאיזה דלים יזל מיס) שמהם תצא תורה והם ח״ח בני ע״ה . ואגב שאנו עיסקין באגדת נפלאה לבאר דברי ל"׳ א״ר לא יכלה׳ לעצור ברוחי להעתיק לך הקורא מה שנארח׳ עוד מאמר נפלא הנמצא סנהדרין ק״ב: אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה , מאי אחל? א״ר אנא אחר שתפש הקנ״ה׳ לירנעם בבגדו ואמי לו חזור בך ואני ואתה ובן ישי נע״ל נג״ע א״ל מ׳ בראש? נן ישי בראש, א׳ הכי לא נעינא, ולנים התפלאו על המאמר הלז ■ וגם ר״ע האדומי נקפרו היקר מאור מינים פט״ו מביא מאמר זה בראש להוכיח כי ספורים כאלת מבוארי הנעול על פשטן, ולי נראה שהלביש ל״א במליצת דבליו כל נבואת אחיה הסילוני מלכים ׳"א ומצא שם העעם שיצא לחרבות רעה , ובמאמרו שתפש הקב״ת לירבעם בבגדו החכון לראשית הקפוי שם : ויהי נעת ההיא וירבעם יצא מירושלים וכוי והוא מתכסה בשמלה חדשה וכוי ויתפוש אחיה נשלמת החדשה וכוי כי כה אמר ד' וכוי ואמר ר״א "שתפש הקנ״ה" כי אחיה עשה זאת במלאכות הקנ״ה "ונתן לו נזה המלוכה על עשרת השבעים, ואמר לו חזוי נך ואני ואהה ונן ישי נטייל נג״ע, גס זאת נמצא שם פ' ל״ח והיה אם תשמע את כל אשר אצוך והלכת בדרכי וכוי כאשר עשה דוד ענד׳ והייתי עמך, ובניתי לך בית נאמן כאשל בניתי לדוד, ונתתי לך את ישראל — הרי לך מבואר נהכתוב שדבר ד' היה לו כאשר ישמע בקולו וילך בדרכיו יהיה ד׳ אתו כאשר הוא עם בית דוד, ואמר ר״א במליצת דבריו: "נטייל נג״ע" כי כאשל ילבו בדרכי השם אז ממילא תהיה א"׳ כגן העדן לפניהם וכמו שהיה לאד״הר ערם אכלו מען הדעת, כ• א"׳ היא ארן אשל לא תחסר כל בה רק דבלים הנותרים לגמרי ולזה לא יהיו נצרכים כאשר ’לכו בדרכי ד', וזהו: ואני ואתה, ב׳ נההליכה בדרכיו לוס׳ תהיה עומדת בתוככם, ובמ״ש בכי והייתי עמך: א״ל מי בראש? שאל נזה למי יהיה ירושלים ונ״המ הנקרא ראש וראשון וכונחו היא שאם ינחנו בחלק מלכותו ירושלים והמקדש, אז •לך בדרבי ד׳ וכפי חוקי ויסיי, | התורה , ולאחל שאמר לו השם: בן ישי בראש, וזאת מבואר ג"כ נהפ' ל״ו: ולבני I אתן שבע אחד למען היות ניר לדוד עבדי כל הימים לפני בירושלים — אמר: א׳ הכי 1 לא בעינא, כי המלוכה על בל א״י לנד מירושלים היא כאין אם אלך בדרכי השם כפי חוקי התורה ובתוכם שלש פעמים נשנה וכוי וגם זה מבואר בהבהוב מלכים י״ב, עתי) ן תשוב הממלכה לבית דוד אם יעלה העם הזה לעשות זבחים נניס ד' בירושלים ושב לב העם אל אדוניהם אל רחבעס מלך יהודה והרגוני וביי• י אוי! אשל אמר הלב שי״ל הוא ען יחידי חשוב ומפורסם ונראה במין ען עלבווג ומבאר נזה מאמרם סנהדרין צ״ב ואמר ר״י מנהר אשל עד רבת בקעה דולא כי ט) ן הלז היה עומד לרוב חשיבותו בעיניהם על הר תלול ומרובע ארוך במו נ׳ אלפים ומאי! פסיעות ולצד צפון מההר הלז היה נשתל הען הלז, ואשר קרא אותו ל״י נהי אשל עשה הגתה להשמיע הנו״ן מנהל ולקרוא מהר אשל, וגס נמלת לבת עש° הגהה שצ״ל רנחא והבונה על בגל דנתא כי העיר עלמה אשר בה היכל המל( נקראת רנתא, ונין המקום הזה אשל עליו האשל שהיה נקרא נשם הל אשל׳ להעיר עם ההיכל הנקראת רנתא היתה נקעה ונקראת דולא, וזהו מהל אשל עד רבתל בקעת דורא ע׳כ יעו״ש. ולא יכלתי להבין דבריו הלא הוא נעלמו אמר שם בשני