Kokhve Yitsḥaḳ · 1855-01-01 · 20 (1855) · p. Seite 31

3 t להם הרוח האחדוח ורוח 7' היה עומד בתוכם, ונזה היו נקראים העם אשל נחר ומים לד׳ כי היו כניכול נצלם ודמוח השם בהאחדוח וההליכה בדרכיו, ובאו שנלשון החכמים והנביאים קראו להסלמידים בניס , אן מעס שעונו ההורה ובו' א! נסרד הקשר ורוח האחדוח בחוכם ולחאוה ־נקש נפרד וממילא נחמול הבריח והקשר נינם ונין השם, ב׳ לא עשו מאומה לעוג נחלק השם והיא התולה והחכמה והקנ״ה נועל חלקו (ולזה התכונו במאמרם מנחות צ״ע כל המשמר תורתו נשמתו משתמרת וכל שאינו משמר אין נשמתו משתמרת וכוי נשמתך אני נועל ממן) ובעלו ברוב העמיס ואבדה האר׳ן אותם לבין העמיס ונצחה כמדבר, ועי״ז יפה אמר ר"• א״ר על שאין מבלכין בתורת תחלה וננ״מ ס״ה ב' הגייסא שלא ברכו בתורה תחלה, ורמז נזה כי הברכה הראשונה מברכת התורה היא אשר בחר בנו מכל העמים ובו' והוא שנח לישראל, ונלכה שניה בהחתימה היא אשר נתן לנו תורת אמת 1ח" עולם נעע נתוכינו (ופירשנו כנר בהמענה תברכה השניה שע״י התורה נעע ד' בחובינו ח" עולם ולא שם חלקינו כסלק הגוים אשר היו לפנינו כעמון ומואב ודומיהם שנאבד שמס וזכרם מעת הבלותם מעל אדמתם כי ע", אחדותם בהחורה היא הקשר המחיה אותם עדי עד) והוא שנח לתתורה שע״י רוח האחדות ורוח ד׳ נתוכינו ולזה א״ר זאת היה למכשול ולפוקה לבני ישראל "על שלא ברכו בחולה" והוא בשבח התורה ברכת אשל נתן לנו תורת אמת "נתסלה" — בראשונה — כ׳ אס היו מברכין נרבה הלזו בראשונה היו יודעין כי לא יהיה להם קיום בלעדי התולה והאין תקאה אותם , ותיו שביס מדרכם תרעה , אן המה לא כן עשו ולא ברכו בשבח התורה בהחלה רק אשר נחר בנו מכל העמים והוא שבס לישרפי שאין לו עם יותר עוב מהם אן בלא תורה ומע״ע, וע״כ מרדו בד' ועזבו החורת ולא פחדו מהעונש כי איזה עם יבחר לו תחתיהם הלא המה הנחירים מהעמים, ולב יהודה אזיל לעעמיה, כי מלאנו לו גם נמ״א שלא היה גולם ברכת אשל בחר בנו ברבות ׳"א ב', אמר ר״רו ב״א זימנין קגיאין הוה קאימנא קמי' דרב לחגו" פלקין הות מקדים וקא משי ידיה וברין מאי מברן אל״י וכו׳ לעסוק בד״ח ור' יוחנן אמר וכו' ורב המנונא אמר אשר נחר בנו וזהו מעולה שבברכות , הרי אן* שהעיד ל״ה שהיא המעולה שבברכות בכ״ז לא קבל ל יהודה (והארכתי נזה והראח׳ גם ממאמרים אחרים שגס רב לא היה גזים ברכת אשל נחי בנו וכאן לקצר אני ציין) ואולי גס לש"׳ נב״מ כוון לדברים הללו נאמרו: קרא ׳תירא דאשר נתתי לפניהם קא דלים ברכת אשר נתן לנו תורת אמת שהיא לפניה של תורה, וכיון ד לא מברכי גליא דעת״הו שאינה מתנה חשובה להם. ואין אנו צריכין לשבש דבריו כאשר הגיהו שם צ״ל אשל בחל בנו, רק החנון לדברינו ונכלל דבריו הוא אשר אמרנו בלכת אשר נתן לנו וכו' שהיה מן הדי; להיות לפניה של חורה על כי היא׳ נשבח של תורה וכיון דלא מברכי וכו' ונזה נתבונן גם במאמרם אותי עזבו וכו׳ הלוא׳ אותי עזבו ואת חורת׳ שמרו, והוא הלוא׳ שיעזבו אותי מלאמר עלי שהם עמי ובני בחירי, ואת מורתי שמרו, שיתנו לבס לתמורה לשמור ולקיים אותה וללכת בדרכי ואז ממילא יחזרו למקומם •ולמקום היותם בצלמי ודמות׳ ויהיו נקראים בניס אתם לד', ולזה התכונו ג"כ במאמרם : בזמן שעושים רצון המקום נקראים נניס וכאמור, ובזמן שאין עושים רצונו נקראים עבדים, כ׳ ממילא נגרע מהם השם בן כשאינם הולכין בדרכיו אשר מאתו לא תצא הרעות, לדמות למעשיו לעשות רק הטוב הישר והמועיל נאמת, לא הטוב המדומה אשר הוא מעורב נרע, וזה הוא בבחינת העבד. ונ״ל שלזה כיונו חכמינו ז״ל ננאולם על ען הדעת טוב ורע , גפן תיחה או תאנת היחה לכל מד כדאית •ליה. והוא שהצוו׳ היה לאדם הראשון מראשית הבריאה שלא לאכול מעצי הגן רק מהטוב והמועיל נאמת ולא מהפרות שמם מתוקים להחין ובאחריתם המה רע להגון , וזהו הען טוב ורע , טוב בתחלה להחיך ורע נסי[) להגון ואלם הנחש כרוך בעקנוחס (וציירו חכמינו.הדברים המותרים בגפן ותאנה) וע״כ נאשר הלכו אדם וחוה ושמרו לווי השם ולא היו עושים ואוכלים רק דברים הנצרכים העונים והמועיליס באמת, לא היתת להם נס תאות המשגל לק להעמיד חולדות ולא למותר, והיו שניהם ערומים ולא יתבוששו, אן כאשל טעמו מדברים הנותרים שאין במו צורן לקיום ה:פש וחיות הגון , ובא לחכם כדבש למחוק , אז הרגישו גס העוקן והגיע להם תשוקת למותרות וידעו כ׳ ערומים הם והבושת עבר על פניהם , וגס יעלם אכלם מען הדעת המעורב נט״ול היה גופם חזק ובריא ומאומה לא כאב להם, הקור והסוס לא הזיקם, אן אחר אכילתם נתרכך נופם והיכן לאחר זה כאשל שמעו "קול אלהיס לרוח היום" ונאמר כי היא לוס קערה ורוח זה נקרא ג"כ קול אלה׳ס