Kokhve Yitsḥaḳ · 1855-01-01 · 20 (1855) · p. Seite 30

30 חורה נזה כלשון ב״א לשגר אח האזן ובלבבם יבינו התוך וזהו ההול׳ זהב, "שחיפה הרומני בלשונו הזהב" עם נקודות הכקף אלו האומיוח, המנונו כי נהאוחיוח נחגשמו הדברים ניוהר וע״כ קראו חז״ל אוחס יפו׳ כחף ולזה כיונו גם במדרש השני שהדבור הרוחני נשקו לפיו אל קול אין, כי דבלה בלשון נ״א , וזהו: בן הדימא, כי הלשון והוא בקול אין הוא בן וכה הדמיון המדמה ומצייר רעיוני רוחני בדברי ולדברי גשמי ובהוצאות הרעיונים לחון מח בנשיקה הריחני שנמו ונעתקו הדברים בגשמי אל- קול-א־ן. אוח ארץ ישראל צד רכ״ו מבאר הרב שי״ל מאמרם בנדרים פ״א שלמו מתם הזהלו נערנובסא , הזהלו במנורה, הזהלו בבני עניים שמהם סצא חורה וכוי ומ״מ אץ מצדי! ת״ח לצאת מבניהם ת״ח אמר ר״מ כלא יאמרו חורה ירושה היא להם ונו' רב אשי משום דקרו לאנשי ממרי לנינא אומר שאין מבלכין בתורה תחלה דא״ר ר“׳ אמר רב מ״ד מ• האיש החכם וכוי דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו עד שפירשו הקנ״ה נעצמו דכתיב ויאמר ד' על עזבם אח תורתי אמר ר״י א״ר שאין מנר רץ בתורה תחלה וכי הרב שי״ר וכבר שירשתי על המאמר הנפלא הזה פי׳ אמתי שהכינה שמברכין לבן הנולד להורה ולחופה וכוי לא הקדימו הם נברכה זו אח התורה תחלה והיו אומרים לחופה ולתורה וע״כ נענשו והאריך בזה ומקיים "ודבר זה מושכל וראוי להתקבל אף אם נראה קלת דרך חידוד" עכ״ל, והנה על החדוד הזה נפל חורא והוא החכם הגדול יה" ש בההלון כרן ב', וגס בעיני יפלא מאוד שבשביל חנו א קנון כזה (אשר לפי דבריו שם היה גם נזה מנתם לש"ש שהיו ממהרים הנשואין כדי שיוכל ללמוד בריות ובל• הרהור עבירה) יצמח עונש רב כזה ונפרע לדברי ר״י א״ר היה החטא הזה הקנה לאנידס ארן הקדושה ואשר נצהה כמדבר וחרבן ירושלים ושריפח ניס אלהינו השופע כל הארן יעשה על דבר קל משפע כזה? הלא גס רנני פולין והרב שי״ר בתוכם והדייני גזירות המחמירים ביותר, לא ישפיעו משפע מעוקל כזה! וגס הלא הוא אמר שם צד רכ״ז שבא׳יי ברבו בתורה תחלה לבן הנולד, וא״כ למת נענשו בני א"׳ (לדברי ר״י א״ר) טוביה תעא וזיגוד מינגד, בני נבל חטאו, ודי שפן חמתו על העצים והאבנים בירושלים אתמהה? ועוד הלא זה רב יהודה הוא האומר נעצמו קדושין כ״ע נושא אדם אשה ואס״כ לומד תורה, הרי שגם הוא שיבח החופה קודם לתורה ובנדרים חילל דברו להעניש כבה למי שמברך קודם נחושה (ואס שאמר זאת נשם רב מדקסם לדבריו ש״מ שקנירא ליה הבי) ע״כ נ״ל בכונס דברי ר״י א״ר, ומחוך זה יבוארו גס דברי רנינא מי האיש החכם וכוי על מה אנדה הארן נצחה כמדבר, מבלי עובר דבר זה נשאל וכוי כי שסי שאלות שאל נזה (ועי בט״ז או״ח קי' ל״ז) הא' אם ישראל חטאו לד' למה שלחם מעל פני כל הארן הלא הוא העם אשר נו בחר ד' וקראם בניו, והיה לו ליקר אותם כיקר איש את בנו בשבע ובנגעים, אבל לא לגרשם מביתו וארצו ביס הנחירה, וזהו השאלה הראשונה על מה אבדה האין, הבנים בני בחירים אשר בתוכה — ועוד שאל אם מאק ד' בבני יעקב אשר נחר מלפנים לו לעם ולבנים ומרוב חטאתם ופשעם חיה אפו נמו ונתן להם קפד בריתות להכרית אותם נחרב דבר ושביה, היה לו לנחור עם אחר, כי אין מלך בלא עם ולהושיב אותם על אדמת הקודש היא ארן הנחירה אשר נסר ד׳ בה לשכן שמו שם? וזהו השאלת השנית למה נצחה: כמדבר מבלי עובר, אם אדם חטא, הארן מה חטאה? ולא פירשוהו עד שפירשו הקב״ה י נעצמו דכתיב ויאמר ד' על עזבם אח תורתי ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה , ולא פירשוהו כי נאמת טעו הדור ההוא טעות גדול בחשבם על ד' בי משוא פנים פני האבות יש נדבר להיות העם אשר בסר וכוי ובני ד׳ אף בלי חורה ומע״ט) וחז״ל אמרו נע״ז א' ני אי נר אורייתא הלא יאי דאי ואי לא וכוי) לא כן הדבר כי לפניו חנף לא יבוא ואדרבה דרשו בקפרי על הפי וזרח משעיר למו הופיע מתר פארן ואחא וכוי | דברים ל״ג שהחזיר התורה על כל אומת ואומה ופתח לבני עשו וישמעאל ולא רצו עד שנא לישראל ואמרו נעשה ונשמע, הרי שקודם מ״ת לא היה לישראל משפע הקדימה 1 והבחירה, וגם האין אי לא נשתנה. מכל הארצות, כי מלוא כל הארן בנודו, אלא | בל זמן שישראל ענדו האדמה כמצווה ע״י משה והחזיקו במצות האין, היסה נקראת i אדמה קודש וארן הבחירה, (וזהו כונת מאמרם עתידה א״י שתתפשט על בל העולם) וזאת פי׳ הקנ״ה להם על עזבם ובו׳ בי כל עיקר קיומם המעטים מכל העמים, היה; על אשר החזיקו בתורה וענדו את הארן בהחקיס והמשפטים אשר נחנו למו ועי״ז היה j i