Kokhve Yitsḥaḳ · 1855-01-01 · 20 (1855) · p. Seite 28

28 ,,ואם יחמהמה" בי ממשלח רומי עודה קימה "חבה לו" שתפסוק ממשלתם, ומלכותא ורבוחא ושלטנא 7< חסוח כל שמיא יה־נח לעם קדיש׳, והוא יהודה וישראל, כג״ל בהבנת הברייתא. וגעו״הר גס דרשח וקן של ר״נ סלן! הלך בי כנר נכבשה א״י מסח ממשלח ישמעאל ובן דוד עוד לא נא, והיכולה בידינו לשיים נראש מאמרי מקרא זה נוקב ויורד נס דרשהו ועוד ח!ון למועד ונו'. נאוה אספייטם הניא לנו הרב שי״ר דברי הופר רומי, סוויעוניוס, כי היה מהפשע נימים ההם לפני מלון אהפיינוה נכל ארצות קדם מאמר קדמוני כי נגזר «מרוח אשר מארץ יהודה יצא מושל על כל הארך, המאמר הזה אשר כפי ראוה עינינו היחה תעודתו אל קיהר רומי, פתרו היהודים על עצמם וע*כ מרדו ברומים והכו אח שי צבאם בתחילה עם חילו עדי נשלח נגדם אהפיינוה. אלת דברי הוויעוניוה, ודחק ולסץ הרב לתה נועם מאץ נאה להם השמועה, וכל הרואה יראה כי הוא עעם לפגם. ולפי האמור יש מקור נאמן למאמר הלז, והוא מאמר קדמוני בכל ארצות קדם עוד מימי דניאל ואחריו, והמקור הוא החזון בדניאל ז' שניבא שלקן הימים מלכוחא ורבותא די תחוח כל שמיא יהיבת לעם קדיש• וכוי ומארץ הקדושה יצא דבר מלכות על כל הארץ והיהודים מהרו ודחקו את הקן ופתרו הסזון מדניאל שכנר עבר העיד; ועידנין ופלג עידן על זמן רב עוד נערם הסרבן ולפני מלוך אהפייניה (וכמו שמובא נמנ״ה צ״ד ע״ע שעוד בימי הירייה קמו שלשה אנשים יהודה בן הגנלן, סזקיה שהרגו הורמה מלפנים ועמד בשבילו לדין לפני הסנהדרין, ושמעון ענד הורמה ורועה אחד וכבשו ערים ומרדו נהרומים, וכל המורדים הללו נשרו שהגיע עת למלכות רומי לנפול ולמלכות ישראל להתנער מעפר ולקום) ונאה העת מהון* הסזון שלמלכות ד׳ חמות כל שמיא יהי נמסר לעס קדישי ומציון תצא הורה ודבר מלכות לכל הארץ, וע״כ מרדו ברומים והכו אח שר צבאם מתחילה עם חילו, יאשר אמר היויטיכייס ,,וכפי שראינו בעינינו תעודתו היתה מל אספיינוס", כי המאמר הלז בא לאזני הרומים אבל בלי דעת מקורו, וע״כ שמרוהו על אספ״ניה. ונזה נתבונן במאמרם (אדר״נ פ״ד) וכשבא אהפיינוס להחריב את ירושלים א*ל שועים וכוי וכי מה אני מבקש אלא שתשגרו לי קשת אחת או חן אחד ואלן לי מכס וכוי.״ ושמו הדברים נפי אהפיינוק לאמי: אין כונחי רק למלון על ירושלים ועי״ז אבוא אל המערה למלין גם על רומי כפי המאמר שהתפשט שמי שימלוך בירושלים, ימלוך על כל הארץ, וע״ב אמר להם שועים «"« אתם מבקשים להחריב אה העיר ואתם מבקשים לשרון) אח נ"המ, הלא אין כונתי ומחשבתי להרע לכס, ואדרבה מגמתי היא שירושלים תהיה בהדרה ויופיה, רק למלון עליה, ולמען שיה,' לי נזה מן או קשת לכבוש אח כל העולם ואני אלן לדרכי מירושלים לכבישת הארץ ואתם , תשארו בהשקע ובבטחה . ונזה פירשתי גם מאמרם גינויו נ״ז שהפרו שם בעח יציאת ריב״ז לאהפייניה ״כי מעא לתחם אמר שלמא עלן מלכא! א״ל מיסיינת הרי קטלא סדא ד לאו מלכא אנא וכוי ותו אי מלכא אנא עד האידנא אמאי לא אתית לגבאי!“ והמאמר המות מאוד, הלא לפי עדות סופרי רומי המליכו אותו אנשי חילו וכהרוהו נכתר רומי בהיותו עוד בא״י ובעת חיי הקיסר פיטעליוס. ובמצרים נתקסי מהחיל רומי ושי צבאם אלכסנדר ט־נערייס עוד אתה ימים מקודם, וזמן רב אסר שנהרג פיטטליוס נקרא מחשוב• ושרי רומי לאותיב אוחו ברישא ולא כטס על שרי סילו על שקרא אותו למלן עוד נערם שנחקסר מהשרי רומי, ומת חרון האף לחייב על רינ״ז קעלא על שקרא אותו מלכא V גם השאלה השנית ותו אי מלכא אנא וכוי הלא גם אם אינו רק שליח מהקיסר ושר צבאו, שליח של אדם כמותו, ואס רינ״ז בן מוח הוא על שלא נא עד האידנא אליו חייב הקעלא גס א- לאו מלכא הוא. וגס על חשובת ריב״ז j "אינרא מלכא אס דאי לאו מלכא את לא ממסיא ירושלים בידן דכתיב והלבנון באדיי ן ׳סול וכוי" כבר הרגישו נעלי הסוס׳ שם נאמרם אע״ג דאכת׳ לא מימסרא בידו עד שנא טיטיה וכוי ותירוצם שם ונם פירש"׳ אינרא וכוי מלן אתה עתיד להיות זר ורחוק הוא,! ולפי האמור נאמר בביאורם רינ״ז קרא לו מלכא ע״ש המאמר אשר גא גס לאזני הרומים שמארץ יהודה יצא המושל על כל הארץ וכפי שפתרוהו הרומים תיחה תעודתו על אספ״נוס, והשיב לו אספ״מס לפי המאמר הזה הנני מוכרח למלון בראשונה על ירושלים ואח״כ לצאת משם למשול על כל הארץ ועדיין לא כבשתי ירושלים ״ולאו מלכא 1 אנא" ונראין דבריך כלצנותא וחייב אתת קעלא ״ותו אי מלכא אנא וכוי" והוא אם : תאמר לא כן כי די כבישת ארץ יהודה אף בטרם כבישת ירושלים להיות נקרא מלו 1 ולכבוש את כל הארץ וע״נ קראת לי מלכא ותפתור המאמר הקדמוני עלי "עד האימא i