Kokhve Yitsḥaḳ · 1855-01-01 · 20 (1855) · p. Seite 24

גולה מניה עמים דסנויס (ואפשר שרמזו על הספור הל! נמאמרס גיעין נ״ז נ' מה ננשיל הפש זונה נידו ונכים לביה ק״הק וקראו אוחה זונה כי גם לה היחה אהבה יהירה אליי והיא תיתה מניה ק״הק כי היסה מחורי ושועי ננוס ירושלים ,ואולי היתה גם מנית כ״הג והארכה׳ נזה נמ״א ונארה• נאריכוה כל המאמר דשם, גס דבריהם נתיתוש ואכ״מ) וע״ב התחכמו רבותינו וגינו שינהגו בנוה ישראל לעיני הרומים כשפחוח וגזרו על עערוה כלוה להראות כי הושרה העטרה גס מנה מלן וכשפחוה נחשבו, ושלא ילמד אדם את ננו חכמה יונית ," והלמנ״ס נפי' המשנה כי ומה שאמר יונית ר״ל חכמה יוניה , וזה שהם קורי! חכמה יונית המה הרמזים שהם בלשונות, ■והלשונות שנוטות מזרן הישרה לפי הנראה מהן ויש להם פנים וכוי והיו אצל היונים לשונות מזה הענקי מ־ושיי! נא ומת ם שהיו נושחיה ונוהנין נהם כל מה שתיו רוצים כמו הרמזים והמידות וכוי יעו״ס וכפרש״י חכמה יונית לשון פלטין ואי! שאר העם מכירי ן נו עכ״ל, ומעין לשון זה היה ג״כ לממווי נעחוג כעונדא דההוא אפקייש ורינ״ח דהוי קא• ני קישר חגיגה נ' ולפי מה שבררנו ונפולימוש של טיטיש החכונו למלחמה וחרבן טור מלכא ולפי המשופי לחכמינו ז״ל נגיעי; נ״ז היה השנה לחרבן עור מלכא על שבני ישראל מלומדין היי בחכמה יונית והוא נרמזים וחידות כאשר שפיו שמה אתרנגולא ואתרנגולתא תריב ט״מ דהוי נהיגי כי הוו מפקי הה; וכלה ונו' יומי' הד הו• קא חליף גונדא דממאי שקלינהי מנייתו ואמרו להק שר מרדו נך יהודא׳, הרי על שהיו נוהגי! כהיונים נרמז וחדה על פריה ויניה ה ה הגרם לחרבן ט״מ, וגס כל הטעם להחרי אף מהרומים על המנהג הלז והכי מדבר קטן כזה הצמח מלחמה רנה כזו, ומאי אכפיח לה ו נהמנהג הלז ולמה שקלינהו מינייהו V כי איהא נשנהדרין סייג על הפי מלכים נ' ואנשי נבל עשו את שנוח בנו; זה תרנגולת, וכפי מה שהבאתי לעיל נשם כל המבארים והתרגומי שמלכות רומי מכונה נשם כהים, ע" כ נאמר גם נזה שאנשי כוח תמה אנשי רומי שהושיב אותם מלן אשור בשומרון והיה להם אליל מעירם וארצם תרנגול, וע״כ חשנו הרומים במנהג הגז שהוציאו לפני החתן תרנגולתא המה מתלוצצים על אמונת רומי וממשלתם, ועל שעס ישראל היו נכנעים מלפנים החת ממשלח ננל ואח״ב תחת ממשלה יומי רמזו נעת .'.וינהג הלז כי המה בני חורין ובני מלכים והחתן דומה למלן וגם האלילים מן האומור שהיו נכנעים מלפנים החח ידם, והמת תרנגול ותרנגולת, רצים כעת לפניהם כעבד לפני אדונו, וע״כ חרה אפס עד להשחית ושקלינהו מינייתו "ונפלו צלייהו מס’נהו" והוא מחנה הרומים"., (ורש״י נדחק נפי' משינתו)" וי1חו ואמרו לקישי מרדו בן •הודאי", כי אין לך מרידה גדולת מזו לפי באורם ומחשבתם, ועל כי בשינה זו נהרג עם רב ידגראל גזרו לבלי השתמש עוד בחכמה יונית , והם הרמזים והחידות. ונזה נתבונן מאמרם בשוף שוטה ומנחות ונ״ק פ״ג ועל אותה שעת שנינו מעשה שנא מגינה הצריפין וכוי וחוש׳ נב״ק הקשו וז״ל וא״ת ותא בימי מרדכי היה המעשה וכוי ותימה גדולה אס חיי מרדכי כ״ב )' ונפי האמור ניחא כ• התוש׳ נתקשו גם מקודם בל״ה ואשור לאדם שילמד את בנו סכמת עכו״ם וא״ח והלא נפולימוש של טיטיש גזרי כדאמר־נן בפי בחרא דשיעה וטיטיש היה נשעה חרבן ולאחי כן ומלכות בית חשמונאי קדמו עונא וי״ל דעעיקרא גזרו ולא קבלו מינ״הו, ונ״ל הטעם מה שלא קבלו בראשונה מינייהו, כ• לפי המבואר נהיושיפון ובכל השופרים היו ידי הפרושים עם הורקניש וידי הצדוקים עם אלישטינליש, ואיישטונליש היה בירושלים מבפנים בהמצוי ותורקניש עם הפלושיס מבסון וכדאי' שיף שועה ומנסות ש״ד , והגם כי נב״ק הגילשא איפכא הייקניש מבפנים ואלישטונליש מנחון וכוי ט״ש גלוי הוא, והעיקר הוא הגילשא בשועה ומנחות וכן מנואל■ ניוש־פון ונבל השופרים, ואס כי סלילה לנו להעלות טל דעתינו שידי הפרושים היו נמעל הזה, נכ״ז לא רחוק הוא מה שלא רצו לקבל גזירת כת אלישטונלש ולא השגיחו על הארור שלהם אף שאמרו איור נו קללה וכוי כי לא יפה כח כה אייהטונלס לגזור גזירת ולנדות, והפרושים וחכמינו ז״ל לא רצו בעצמם נעה ההוא לנזול, כי לאו טובת לימוד חכמה יונית והם הרמזים והחדות גם לעניני הדת ותועלת רנה תוכל לצמוח גם מלימוד מה, ובעין ששפרו במנחות (שם) כי מטא עומר לא חוו ידעי מהיכו א״תא עומר אכרזי' אתא ההוא חרשא אוהיב חד ידא אאיגרא וחדא ידא אצריפה א״ל מרדכי מי איכא דוכתא ששמה ננוח צריפין ושפרו שמה כמה מעשיות ממרדכי שנא ע״י טוב יב שהבין בריחים וחדות. ונזה יפורשו היטב -נייהס שם ה״ל כשצרו מלכי בית חשמונאי וכוי ובאותו שעה אמרו וכוי וארור אדם שילמד בנו סכמת יונית וכוי. והחכון בעל מסדי הש״ס לומר אע״פ שכנר נגזר בימי