Kokhve Yitsḥaḳ · 1855-01-01 · 20 (1855) · p. Seite 21

21 ו; שס היה עשויה כמל׳ עגול והוא יושב באמצעו על אנן אחי ויישר ראוהו לי ׳הופע נשר! אח האנן ויאמר ראו! האגן ה!ה הוא כהר סיני ומי שיושג על ו כארון בריס (שיר השירים רנה ד״ה לריח) נעה ההיא נא עקילת לשכי ל״א להתיהד ושאל ממגו על; אודוה גר וגער נו ר״א לשי דרכו וענעו, כי נעל חימה היה מאז כשמאי, והלך ונא j לשני ר״י אשר היה עניו מאוד וטוב לג כהלל וקנלהו נמענה רך ונשנים יפות ואמרו לולא אריכוס פנים של ר"׳ עם עקילת היה חוזר לתורו (ב״ר פ' ע') כ״כ גער באשה אמה אשל נאה להתגייר ול״י קנלה (קתלח רנה ד״ה מעשה ו אשה) ולדעה׳ הכונה "ר״א שמוחי" היא רגזן כשמאי כאשל אבאר להלאה אי״ה, ועל שלשלה הקנלה ערך ל״ג נן רשנ״ג, והנה גם אונקלוק חי בימיהם והרגם אה ההורה מפי ר״א ור"׳ (מגלה ג׳ ע״א) ואין כאן מקומו לשפוע אס עין־לת ואוגקלוק אחד הוא, אס לא? (ההמשך נמחנרח הנאה א־״ה)! בקרת והערות להספר "ערך מלי יי מהרב החכם שי״ר. Non Salvmon Frankel, (המשך) ומעסה אנוא אל המטרה נערך מלין: אוח אסוירום ואוה י אספייטס מובא שם דנרי הס״ע מפולמוס של אתפיינות עי פילימות של עיעות נ״נ , שנה ומתפלא מאוד איך יאמר כי חלפו נ״נ שנה מן אשפיינוס עד עיעוס והס היו . ניחד אב וננו, רק אספיינות הלך לרומי לההקסר שם והשאיר אח ננו נמצור על I ירושלים והוא כנשה כשנח־ם ימים וכוי, ועתה תמיהה אחרה יש נזה, כי ממש כעין י דנר׳ ס״ע נמצא במשנה קוף סוטה אס בלי חשבון שנים בפולמוס של אספיינוק גזלו על עערוח חתנים ועל האיריס בפולמוס של עיעוק וכוי והנה שם הוא תמוה אן! מנל 1 פירש"׳ וככל אשר עמדנו ע״ד בעל ה״סע ואיך יחשוב פה פילימיס של אספ״ניס בפ״ע ושל עיעוק נפ״ע כאילו היו נפרדים? ועליו קשה עוד יוסר איך יכלו החכמים לגזור איזה גזירה נדה נמשך הזמן הקצר של מצור ומצוק וחרג; וכוי יעו״ש, ולי קשה עוד : מה' ענין גזירות הללו לפולימוסין? ומה עעס לכל גזירה נפ״ע בפולמוס הלז שנגזר נו, ונגיע׳; ז׳ רצת ל״ח לסמיך איסור עטרות חתנים על הקרא הסל העטרה והרס המצנפת ולא קבל ר״ח זאת ואמר תאלה־ס מדרבנן דהנן נפולמיס של אספייניס וכוי, : וגם ר״ח לא אמר אלא על האיסור נז״הז לאחר שהוסר המצנפת מתכ״ג, אנל בפולמוס של אספייניס (ולפי הגהתו אקטפיינוק) לפי הנאור מהע״מ היה נ״ב שנים קודם המרנן ולא זח עוד המצנפת מהכ״הג לא יתכן לגזרתם נעת ההיא והאסמכתא מהמקרא הנ״ל, גס החוב עלינו לדעת טעמי שארי הגזירות האיריס ועטרות כלות וחכמת יונית ואפריון, נם תמוה מאוד מה שסיימו נגימין שם רנינא אשכחי' למר נ״ל אשי דתוה גדיל כ לי לא לנרתי' א״ל לא סנל מל הסל המצנפת והרס העטרה א״ל דומי' דכת״ג ן בגברי אנל בנש• לא, למה לא הוכיח לו האיסור והגזירה דרבנן ג״כ מהמשנה דסוטה י נפולימיס של עיטוש גזלו על עטרות כלות, הרי מנואל האיסור נם בנשי! ע״כ , נ״ל לישב כל התמיהות הנזכרות ולבאר דברי הס״ע והמשנה ע"׳ האמור מקודם בס"׳ ן מחברת "ט צד כ״א, ונאמר בזה כי לפי המבואר נג־טין נ״ז נראה בעליל שתיו I נה׳הוד׳ס יושבי עול מלכא ויושב׳ ביתר ב' מלחמות גדולות עס הרומים אחרי מלחמת I וחרבן ירושלים במאמרם שס על חרבן טור מלכא חלת מאה אלפי שלישי סייפי׳ עייל! לטוי מלכא וקטלו בה חלחא יומי וכוי ועל חלבן ביתר אמרו ש' אלפים קרני מלחמה I נכנסו לכרך ביתי והרגו בה וכוי -עיים ותלאה שהיה להס בקבלה שחלבן ט״מ לחוד י יחרנן ניחר לסוד וחלבן ט"מ היה זמן רב קודם חרבן ניתר , וכפי שהבאתי לעיל מהמעתיק לזוטטאן ה מנאי בשם סופרים הקדמונים תיתה מלחמה בין טיטוס לנערא | השקר אשר עזי לו ארטנן, ולפי שהוכחנו שם התכונו חזי'ל נההוא נל דיומא לנערא הלז אשר לפי קבלתם הוא נירון קיקר תאמת והסיח המרידה בטור מלכא והיה להם י לראש, ולס״ז יבוא על נכון מ״ש בפולמוס של טיפיס תתבונו על פולמוס וחרבן טול מלכא שהיה לאהר מות אספ״ניס ועת ממשלת והתמנות עיעיס לקיסר ברומי וכאמור, והפי' הלז עולה יפה לפי גייסת לש״י בסנהדרין צ״ז "מפלימיס של אקפ״נוס עד פלימיס ן של טיפוס ׳"נ שנה" והוא חשבון מדוקדק כי נערא מת או לפי דבקי חכמינו שברח