Kokhve Yitsḥaḳ · 1855-01-01 · 20 (1855) · p. Seite 12

12 — 12 — לא עניח אח ד' נש' בי שנוא, גם ילא מאוד שהעמים אשר ישמעו דבל זח ילעגו עליו ויהי' לבוז ולחרפה בעיניהם שרצה לעשוח דנר מכוער כזה להיוח אכזרי כ״כ על ננו יחידו ואף שאמר לו הש״יח מחמלה כ׳ עחת ידעה׳ כי ירא אלהים אחה, לא ניחם נזה ולא מצא מרגוע לנפשו. כי חשב שהש״יח אמר לו זאח לפי עעותו שע״כש כונחו הימה לשמים שהראה נזה יראתו. וכמו שהוא לפעמים באנשים ננעלים מדעח וחנונה אין נהם שמתאמצים נכל כחם לעשות דנר עבירה וחישנים שעושים מצוה וגדולה עבירה לשמה, אנל בגוף הדבל חעא מאוד ולבן ציער א״ע אין שגג ברואה ולא הנין רצון השי" ח לעשות דני אשר לא נצעוה עליו, וירא לנפשו שראוי' לו ע׳״ז עונש גדול שחטא נגד ד' ונגד בנו שהניאו אל שערי מות והי' מל לו מאוד ולכן הקריב האיל שיהי' לו עי״ז כפרה ולהתס החטא מה שרצה לעשות לבנו ו!"ש הקרא תחת בנו וכמ״ה ולזה קרא אברהם את שם המקום דז ילאה היינו שוה לחמים מאתו ית' שהראה לי כונחו ב׳ לולי זאת הי' שומעו, וז״ש אשל יאמר היום נהר ד' יראה היינו לעתיד יהי' תמיד רחמים לבניו אמריו נהר הזה אשר יקראוהו שמה ויתפללו לשניו ית' וכאשר ראש הש״ית אח מל לבנו וגודל צערח נפשו נא לו קריאה שנית מן השמים וז״ש ויקרא מלאך ה' אל אברהם שנית והיחה הקריאה אליו שאל יצער נדבר זה ומורא לא יעלה על ראשו שחטא נזה, אלא מלבד פעולתה לא נמצא נו אדרבה יחשב לו זאת לזבוח גדול לו ולזרעו אחריו ויהי׳ נחשב לו המחשבה כמעשה בשועל וז״ש הקרא נ׳ נשבעתי יען אשר עשית את הדבר הזה מגודל יראתך ואהבתך אלי וחשבת שרצוני בכך ולא משכת את בנך את יחידך כי ברך אברכך והרנה ארנה אח זרעך וגו׳ וגס אל תפחד מלעגה האנשים שבוז יבוזו לך כ׳ אדרבה והתברכו בזרעך כל גו" הארך, וזה הבל עקב אשר שמעת בקולי, נ׳ נחשב לך זאת ששמעת בקולי באשר צויחיך ע״ז בפירוש והי׳ רצוני לעשות בן בפועל. ב׳ זה הי׳ רצוני שחהי׳ בטעות זה ותעשה דבר זח בכל לבנך ונבל נפשך ועי״ז יזדכך מומרו של יצחק ויהי' ראוי להשגחת׳ עליו ועל זרעו תמיד וא״ב שפיר נאה הקריאה שנית והיעודים הטובים אחר שהקריב אח האיל כדי לנחמו ולהקיר יגונו וצערו מלבנו ולשמח את נפש הצדיק שיהי׳ מעשה זה שמור לו ולזרעו אמריו לזכות עולם לזכור להם תמיד עקידת יצחק. ונזה יובנו ג״כ דברי חז״ל מובא ברש"׳ ס׳ ח" שרה ונסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק לפי שע״< נשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט פרמה נשמחה¬ ׳ ימחה ודני׳ מקשים הלא אא״עה הלך שלשה ימים והי׳ לו זמן רב למשוב מחשבות בדבר זה ולא הרהר כלל ועשה הדבר נשמחה ועקד את יצחק בנו ורצה לשוחטו ולהקריבו ושרה שהיתה שומעת רגע אחת פרמה נשמתה. אמנם להאמור מיושב היטב שלאברהם ע״ה שנצעוה ע״ז והי׳ רצונו יח' שיהי׳ בטעות זה למען שיומשך מזה התועלת לזרעו אתריו לכן עשה הדבר נשמחה לעשות רצון קונו אבל שרה שלא נאמר לא צווי ע״ז מהש״יח וכאשר שמעה זאת הנינה מיד שזה דבר שאין רצון הש״ית נזה כמאמר הנביא האתן בכורי. פשעי פרי בטני חטאת נפשי ושופטת מיד שאברהם טעה בצווי זה ואברהם הי׳ טלש לשרה בנבואה, אכן כשנחנשר לה בשורת העקידה ועלתה נרעיונה סכנת בנה האהוב שהגיע עד שערי מות מחה מנהלה. ועתה תבין ג״ב דברי המדרש — הנ״ל כיון שראה אא״עה שטעה בצווי הש״יח א״כ ירא לנפשו אם ׳נסנו הש״ית עו״הפ ויצוה לו דבר יהי׳ תמיד ברשת הספק אם ונת הש״ית כן הוא ועי״ז לא יוכל לעשות הדבר שנצעוה בזריזות ונשמחה בכל לבנו כל נפשו כ׳ לא ידע נאמנה אם נכונים דרכיו לפני ה׳ או לא לכן ביקש שלא ׳נסנו עוד המקום ב״ה לא לו ולא יצחק בנו. והנה יש עוד להאריך בזה תן לחכם ויחכם כעת לנבון נקל. ועל יתר שאלתך אכתוב לך אי״ה בזמן אסר אם יהי' העת מסניה עמדי והיום יערבו לך לפניך דברי אלה המועטים כ״ד ידידך הדש״ת. החשיתי. (אל שפת עבר) Äo» Adolf Ehrcntheil Rabbiner des Kaposviirer Bezirkes. אז בהל־ו נר הבחרות עלי ראשי בקךני הודי׳