Kokhve Yitsḥaḳ · 1855-01-01 · 20 (1855) · p. Seite 11

11 יחידו אהובו ע״כז לא חשנו מאומה נגד אהבה המקום נ״ה והי' בעיניו כאיל ו!"ש החולה והנה איל אחל. אבל עכ״פ קושיחך נמק״ע על הנגינה שאינה משכמת לשילוש זה דמשמע שמילה אחל אינו נסמך אל מילת איל. ע׳׳כ שמחי עיוני נזה לשלש הקלא שיהא מסכים ג״כ עם הנגינה. דע לך אחי ולעי שיש בשלשה זו קו׳ לנוח ודקדוקים, גם יש כאן מאמל ים ומדלשיס לנים הצליביס ביאול, ומאשש השנא׳ אקצל. ואנאל לך לק איזה מהם. וזה החלי. קלא ויקלא אבלהם שם המקום ההוא ד' ילאה צ״נ. גס קשה מאוד למה היתה קליאת המלאך שנית ולמה לא אמל לו המלאך מיד כשאמל לי אל חשלח ידך אל הנעל וכו׳ שיהיה זה שמול לו ולזלעו אסליו ולמה נאה הקלי את שנית אסל שהקליב את האיל חקה בנו: ני נשבעה׳ וגו׳ עד עקב אשל שמעת בקולי, דמשמע דכל ההנעחות והיעודים העונים היו יען שהקר־נ אח האיל ומאי חידוש דבל עשה אא״עה שהקליב איל אשל מצא שמה החח בנו יחידו הלא אלן* עולוחהי' מקליב ובל כששו וזהבו הי׳ נותן נשמחה לנה להציל בנו אהובו ממוח. גס לאימי נמד״ל דבל תמוה על קלא ני נשבעתי וגו׳ מה לולד לשבועה זו אמל לו השבע לי שאין אמה מנקה אותי עוד מעתה ולא אה יצחק בני, וזה ג״כ קשה וכי ’לא אא״עה אחל שעמד נעשלה נשיונוח ובשלנו נשיו; האחלון שלא •ובל לעמוד עוד בנשיו; עד שלאה א״ע לבקש מהש״יח שלא ינקנו עוד. ע״ב נלאה לענ״ד נענין זה ל באל הכל על נכון בק״ד דהנה האנלננאל מק׳ אס היה שהש״ית צוה לאנלהס נניאול קח נא את בנך את יחידך את יצחק והעלהו שם לעולה איך ס״זל מלאו לנס לדרוש נמש' תענית דף ד' על קלא אשל לא צויח׳ ולא עלתה על לני זה יצחק בן אבלהם וע״ש שיל״שי שמדחיק בשילושו והוא הניא נשם הל״ל יונה המדקדק שהל״מד תשמש לשעמים במקום תחת במו ותהי להם הלבנה לאבן, והיתה כונתו ית׳ במ״ש לעולה, שיעלהו אל אחד ההליס חסת העולה שיהיה זה חשוב לשניו כקלנן עולה, ו לצה הש״ית שיבין אנלהם ויעלהו שם לעולה שהיא למ״ד מולה על הפעול והיא לא הימה כן אלא במקום תחת, והאנלננאל כ' קלוב לדנל׳ הל״ר יונה שהבונה אלהית היתה שאנלהם יחשוב בלבו שהי׳ לצון השם שהוא יעשה אח יצחק עולה בליל לשניו בדי שאנלהם ישכים ע״ז בבל לבנו ובכל נששי מילאתי מלענול על מצות אלקיו ונזה יעקוד את יצחק ע׳׳ג המזבח וישלח את ידו לשחטו נלצוי מושלג ובזה אעש״י שבשועל לא תענוד השחיטה ׳לצה לשניו יחי באלו נקלב יצחק עולה וגושו כליל לד' ובענול זה יושאל יצחק מיוחד לגבות והוא וזלעו מיוסדים להשגחתו ית' בלתי מקולים להנהגת הגלמ״ס ושאל הכסות וכדי שאנלהם לא ידע בונחו האמיתית דיבל לא דבלים סובלים שני שילושים ואנלהס יבין האחד והקנ״ה יכוון נאחל ויחי' שילבשו שאמל לו לאשונה ותעלהו שם לעולת על אחד התלים וניאל למי יעלה לעולה נאומלו , אשל אומל אליך כלומד ותעלה שם לעולת הדבל אשל אומל אליך לומז אל האיל והוא נמו ותשתח ותלאתו את הילד, ולש״ז לא ׳חזול אשד אומל אליך למת שאמל אל אחד , התלים, אלא על בנוי והעלהו, ובנד הולת שהש״יח לא הודיעו לאנלתס באיזה הל ן יעלה עולתו לשי שתי׳ נידו להעלות עולתו באחד ההדים שנאלץ המוליה בלצונו, הנה א״ב לא צוה השם את אנלהם שישחט אח בנו ולכן לא שינת את דבלו נאמלו לו ואל תעש לו מאומה כי נצח ׳שלאל לא ישקל ולא ינחם ולכן צדקו ח״זל נאמלם ולא עלחס על לני זה יצחק בן אבלתס.! ועש"׳ דבלי הנ״ל י״ל כאשל אמל המלאך לאנלתס אל תשלח ידך אל תנעל ונו, ידאה אנלהם שטעה בציו« של הש״ית כ׳ נצח ׳שלאל לא ינחם ולאה עתה לאיה שכל״ת 'לאיה חושיית נתאיל אשל לאת שכונת תש״יח לתקליב את האיל ולא את יצחק ותנין < עתה שיש כאן כונה אסלח מאת המקום נ״ה וז״ש הקרא יישא אנלהם את עיניו וילא והנה איל שלאה בעין שכלותו לאיה שבלייח ולאי' תושיית. וז״ש אסל, היינו שיש כאן , כונה אחלח. וכאשל הנין אא״עת מחשבות ה׳ ולצונו תתחיל אא״עה לצעד א״ע על אשל עלתה זאת במחשבתו לשחוט אס בנו יחידו שמלבד שלא נצטוה ע״ז כלל ולא הי׳ עושת בזה שום מצות, אלא אדלנה ילא לנטשו מאוד שיהיה נחשב לו זאת מאח המקום נ״ת לעון גדול שרצה לעשות מעשה אשי לא ישמע דבל שהשכל אנושי מתנגד לזה להלוג אח בנו יחידו ולעבוד מל לאו דלא תלצס כבל נצטות נס ע״ז שופך דם האדם וגו׳ והי' מחסלט מאוד ומעיק לו ני וחל על המעשה אשל לצה לעשות ולכן לקח : את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו היינו טבול מת שחטא להש״יח ומה שחטא לבנו שציעלו ועקדו וכפשע הי׳ נינו לנין תמות, ותחת בנו פילושו ענול, כמו תחת אשי *