Kokhve Yitsḥaḳ · 1855-01-01 · 20 (1855) · p. Seite 13

13 בנפול על מצחי טל השחרות. עת בכורי עשתניותי בעון־יה; בלכתי שמח במסילת החיית, כלכת הנער במעגלי שושנות < מבלי אמוריות' יך רידגללם מרבבי עבותות מבלי לכנות. עול החלים טרם עלה י עלי שכמי לעבוד ולמשא, רוחי מכור המלתיהיךלה לשיר שיר עכר אמרתי אנקה. קולך שמעתי שפה'עבריה קולך בןןמלא טללי אורות; ואירא כי ערום אנוכי בציה ואתפור מעלי פריך לסגורות - עכר השחר בא הצהיר לם לשאת עול עדה נטיתי שכם שמתי פעמי ללכת מסנלם אל מהנה תורה ואל מהנה לחם - ואם מיתרי כניורי א1י נתקו במל** נביעת אפך בי"אל תליני: לבי ונפשי ממך לא ךהקו אם אשןחןד תשבה ימיני ו¬ שירי הלולים Von Professor S O. Luzzatto am Collegium rabbinicnm in Padua. 1 לכבוד החכס המשואל «וה״רל יחיאל מ יכ א ל ז ק ש;"׳ , נלכסו ח0יכ שדא: לעיל בלל׳!, בחחלח חל" ח (1844). נביא ללי, זך)ש, ציר מקרוס שלח, משמיע'אמרי אלי מי היום יךמה לך• רוס אל ידובר בך וךבריו בשפהיף ולבבות ונפשות .י.קח עז תיוכחתך לקהלו על לב לבא- בי מן הלב לצא׳ על לב־אכן יז:ל, אבניו מתפוצמח לעריף על לב־כךזל למס ויהי למלם. לא עוד אזליו לכבד׳ לא עוד לשע עי{לם