Kokhve Yitsḥaḳ · 1855-01-01 · 20 (1855) · p. Seite 6

ערב וערבו;, ני הערב בעד רעהו לאשר נושה נו, הוא משוהף ומעורב ביניהם! j כי הוא האמצעי בתוכם יער פערמיעטלער ורק על ידו ׳אמי; המלוה ללוה להמס עמי! נימק ההצטרפות בנתינה הלואתו. ושם ערבו;, ערובה, תערובת נירגשאס8 כלס נגזרים מלשו; ערב, כ• המשכון אשר יחן הלוה ערב בעדו אל המלוה, דק ־י 1 הקושרים העושק מקמר וקני;, מתערבים יסד עם הרנה בני אדם בכל מקומות מושבות® 1 ולפעמים יהיו גס ערבים זה נזה, ע״כ נקראים בשם עורבים וקחורחם נשם ערג; כמו ועורב׳ מערבך יחז' כ״ז, גם ערב לנו!יך זזאגען לקמן ל' יורה על העחנ מעמדו החפש׳ להכניק ולערב עצמו נענינים רתוקים הזרים לו, אשר אולי יקננו לי גם נזק והפקד, או שהוא נגזר מל׳ ערב נירגע, כי רק נהיות הרות הנכון אשי נקרב איש ערב לו כ׳ יצליח דרנו ישליך נפשו מנגד לעשות דבר אשד יוכל לק3נ לי רעה גדולה, וק התערב נא ישעי׳ ל״ו הוא ענק זה, כ׳ רק נהיות האדם ערב לנם® לפי ממשנתו שיוכל לעפות דבר מת יתנה וינטס לעשותו. ולדעתי מענק זה גם מאמי ערבה כל שמתה ישעי' כ״ד ור״ל כי יגון ועצב התערבו בכל שמחה אפק לדר״יק היל מל, ערב אשר שם יורת שם ערב על התרחק ואבדן דבר מה, והוא א״כ כפל עני! של גלה משוש מן הארק שנא אחריו שם, ומשם ערב, אנענד, הנגזר משם מערב על מיי וצד העולם אשר יהיה שם השמם בערב, והעם השוק יותר במערב בבחינת רוב מדיני6 אזיק הנושנות מימות עולם נקראים ע ר נ י א י ס וארצם ערב אראניען, כמו שיקיל בתלמוד בנלי גם אין ישראל היושבת למערב נבל נשם מער נ א, ונעבור היות.יינ ארק אראניק כלו ציה ושממה, מלבד מלק קטן הנקרא נשם ערב מאושר דאז גןיקרגיי אראב״ען, הושאל שם ערבה הנזכר פה ונשאר מקומות , לתורות על מקום ציה ושמיי6 הדומה לארק ערג, כמו שהושאל שם עורב להורות על תעוף, ראנע, נעבור דמיייי נשמרות מראהו לעת ערב, אשר אז יושחרו כל המראות כנודע. כי יבוא טונ,י^ גם כ• יהיה מטר שהוא טוב לכל שאר עצים לא ירגיש אותו, כי לגודל ׳ונש אדמתו ג° מטר שמים לא יובל להשקותו לרו״!. ח ר ר י ס, מקום שרוף מחום השמם, כ׳ שורש מיי נרדף בהוראתו עם שרש חרה להורות על החום והשריפה, אשר ע*כ יאמר מהכועק אפי; יחם דמו ויתפשט מאוד עד כי יוכרח להוציא האדר הנשאף ממנו כעשן מנחיריו, עד שנד«6 I באלו אש דולק ונוער נאפו, כי חרה אפו, וע״ב יכונה נל״הק גס פעולת הכעס בשפ . חרון אף וגס מה״ית יאמר נדרך הגשמה וחרה אף ד׳ דברים י״א, או בהשמעת מלח אי המובן מעצמו הבנהרים חרה ד׳ חבקוק ג׳. מלחה, שם תואר לארק אשר לא תזרע וליי תצמח בה כל עשב כאדמת קדום ועמורה המלאה לה גפרית ומלח זאלפעטער וכן נקרא ג® בל' רומי דרך מליצת אדמת ארק אשר איננה פוריה וענפה tclltis salsa ר״ל ארק מלא6׳ ולא תשב, ר״ל אינה ראויה לישיבת נ״א וכחי״נע דחק מניעת הישיבה אל הארק בנד( הקל, אף כ׳ היא נאמת רק הנושבת ואנשיה היושבים בה , כי כן דרך ל״הק > כיי' שיאמר בה אריק חרבי שמות ט״ו על שלישת החרב, אף כ׳ רה התערה ולא החרב בעל,61 נעשית ריק בהשלשה. ולד״קדמה הנביא את ידקים אשר לא יכול להגין בעד עמו ולהחקו«® נצלו מפחד אויב לערער בערבה חקר הענפים אשר לא יוכל איש להחקות נצלו. ז׳ מנטפי׳ כפל ענין במאמרים שונים תחלה השתמש בפעל יבטח ואח״כ נשם המקרה «נטפי׳ דומה למליצה ס' ה' רק שתחת שם זרועו שם אמר פה מבטחו בעבור כבוד הש״יח ולהייייי! ההנשמה אשר היחה אלו אמר גם פה והיה ד׳ זרועו. ח׳ ש רש יו, ל'ל לא לנד כי פייזי גזעו שתול על מים, כי אם גם פרשיו מתחת אשר יתפשטו למרחוק נארק יפגעו רק נמיזי® נהר ופלג• מים אשר ע״ב לא יחוש ולא ירגיש פעולת תחום כ׳ יבוא אחריו כי לא יוכל ל’ג® אותו. רענן, ד״ל רטוב וירוק בכל עת וע״ג לא יבול ולא •פול ארצה כשאר עלי «י אשר אחרי יבושת ליחותם בימי הקיק מחום השמש יבולו ויפלו לארק נימי הקחיו אפי חי" נעבור זה ג״כ בשם חורף, כי שורש חרף לדעתי •ורה בהנחתו הראשונה על הגל" והקרח הלבוש, ויען כי לקלון ולכלימה יחשב לאדם בהיותו ערום מבלי לבוש, ע״כ גי' ממנו שם חיפה בןאמע להורות על הקלון והבושת נכלל כמו חרפת מצרים ושם חייו הערבסט, יען כי אז' תעמול האדמה מבלי לבוש הפרחים ועצי היער מבלי עליהם אפי? להם ככקוח טבע״. אשר ע"כ חכקם גם נושה ד"מ כאדם העומד ערום וחשוף שת. ויי6'^ ' לקראת נשק מבלי פחד ואימת נאמר כ• חרף נפשו למוח ר״ל גלה נפשו למות ,לא הקתיי תתח מגן וצנה, גם לא עמד מרחוק להיות נשמר מחרב אויב, דומה למליצה ישעי', הערה למות נפשו שהוא מורה ג״כ על הגלד והקרח הכקוי כמו ותער כדה ניא׳ י שהריקה המים אשר כקו שולי הכי, וכן •אמר נם האשכנזי להייוח ההשח55יי] *"l' בען 0'חטטכועןןען. ונעבור היות החורף תמלח תשנה הטבעית, אשר ע״כ נקיא נ