Kokhve Yitsḥaḳ · 1855-01-01 · 20 (1855) · p. Seite 5

5 מנו על גמא הצארית להדרתיו יכךעוא^זים׳ מה/קרן עיור פני ג^רת ותמהו על;פיה גל־ןשים• ייגע עזו יצמת לןןדור I את כל־משנאיו רשסת אר^ם׳! ףוצק חן בשפת גת קןדור | לסמך עם לו^א פו־צם• המחקים :רעסו ברלה;?סל?זמ.ים'על משלנו׳ סר סאדראזעק כהן אל עליון. Exegese *ob I I. Pollack, vbberrabbiner in Trebitsch. ירמיה ׳*ז ה׳ כ ה א « ר, «אמי PW?׳ להויוש נבלל יקרת ומעלת הבוטח '7Z ופחיתות הבוטח באדם ואן בי נממש• ידיו אלילי ע׳ן ואגן אשי מהם דני נחחלת פ' זו, ולד״ק רומז בבי) על •ויקים אפר נעבור בטחונו מל מלך מצרים מיד במלך בגל, החח ב׳ היה לו לבטוח נד׳ להשיר הגלולים מ! הארץ ולענוד אלה׳ אמח, נ׳ אז הושיע לי «צרחו, חח ח כ׳ עחה שוא חשועח אדם ומצרים הבל וריק יעזרו לו• ׳שור לבו, י״ל רק מי שמשיר לנו מדי נעבור משנו שנן אדם לנד •ובל להושיעו.מבלעדי עזר אלוה, במו שהיה ׳ויקים הולך בשריריה לנו ובוטח במצרים ואל אלה׳. ישראל לא פעה. הוא יהיה ארור ומקולל, אבל החושב שנעזר ה״יה ׳עזרהו זולהו, הוא לא יחטא יאשם, ה׳ בן הוא האמה שהשם עושה לפעמים בני אדם לאמצעים לבצע יעל ידם #חשבתו הטוגה עלינו ולשלוח לנו עזרו מקודם. ו' בערער, דע קורא נעים ב׳ בבר יזעירוה׳ נמ״א ני במו שיורה לפעמים הפיעל אשר נו ׳וגפל ע״הש ע"• הדגש על שלילה הענין אשר עליו •ורה הפס או הקל, נמו ידשבו את המזבח במדי ■ח׳ ענטאשען, יישקלהו ן ׳פעי' ה׳ ענעשטיינען, בן יורת לפעמים גם השם אשר •ובפל בו.אוח אמה או שחים I #אותיות שרשו על שלילה וחפן העני! שיורה עליו השם תפשוט׳ ד״מ משם א ל גאטט, אאצט, נגזר שם אליל אונגאטט, {!הטזאצטיגעט חעזען, ובן •ורה לדעת רא״נע פס הואר ירקרק ואדמדם עליחשליילה ר״ל על הנוטה רק אל הירוק.או א׳ל #אדום משא״ב לדח״זל רד״ק ושאר המבארים שהנפל בהם לחזק ופירושו ■יריק שבירוקים #5י שגם הפיעל מורח לרוב לחוזק הפעולה, ובן יורה גם שם תיאר ערירי או #יער שנבפל נחס אוח אחת או שחים על מ׳ שאין לו בן ויורש, ובזה שבין יותר יפי׳ רם“• בראי ט״ו ב', ולדייק ערער שם ען חאצחאןדער p'D, והוא שפל הקומה I יבלת׳ מצל, ואן ב׳ בהיותו נטוע באר׳( ציה וערבה. בערבה, לדעת נעזעניישיורה פס זח על מדבר ציה בלי מיס ונגזר משורש עבר במלון מצב האותיות, המורה בלי י #טיאנניען על חיות מקום מה ציה ושממה, ואן לדעתי נראה ב׳ מקורו עברית משורש | #רב,'ב׳ שורש זה הונח לדעתי בהוראתו ראשונה על החפעליוח נעימה המשובבת מדבר י #ה, נמו כ• קולן ערב ש“הש ב', וממנו נגזר שם ערב אגענד להורות על עת היום 1 ’1'יתד נעימה לםובני ארצות המזרח החמות מאוד, יען ני רק אז יופלו לשאון באפם ייח לח קר ונעים, ויען ב׳ לעת ערב •תערבו נבר נל המראות •חד עד בי אין להבדיל עוד ביניהן במו נשאר שעות היום, ע״נ הושאל שורש ערב להורות גם על התערובות במו; #נהפך שורש נקי אונטערטיידען נגזר משם ניקר ב׳ אז יובל האדם לנקר ולהבדיל ן 1° המראות והמוחשים לאור היום ב׳ יהל. והחיטים הנתונים מיד האורג בחון חוטי ) #פה׳ לחברם ולערנס יחד •קראו נשם ערג, ומה ו ראה הזאת נגזר לדעתי גם לשון ןה{ה הצקאות יוסע ה*ןלחה על!ירכי.עם בי1־ מלגנו.;ר, .ישלח סלאליי לפג.יך)ם לשוה פגי הארצות למוקועות ואלה הגינו וחייהם י ג?עות $םלו'נשאו הבקעות׳ הנה הליכות.קיטרנו להג החגים מהר?אילים; \הג חה$תו לאשרנו;סלו ליו מנעימים הגלים.