Kokhve Yitsḥaḳ · 1855-01-01 · 20 (1855) · p. Seite 7

7 י מג הסכום שהוא בשלום הקיץ בשם מג האסיף בצאת השנה שמו׳ כ״ג ע״כ הושאל שס חורף נל״הק להורוח גס על נעורי איש וראשיה ימי היותו על ארץ כמא״הב כאשר הייה׳ בימי , מרשי איוב כ״ט, החח כ׳ האשכנזי אשר ימל למנוח השנה הנובעים מהאניב יקרא נעוריו I יען פריהןינג!יינננש ןננבענט. בצו ר ם, גס בעם ׳כלא ויבצר הגשם מן השמיס 1לא ידאג כי ייבש ויחדל מעשוח שרי אמרי ב׳ שחול הוא אלי מיס, ובמו כן לא ׳מדל נס הבועה בד׳ מהיום חמיד בלב שמח ומאושר ומוצלח בארץ. ע׳ עקוב יען כי מקור הנעחון בל או בבני אדם הוא רק בקרב איש ולב עמוק ע״כ הקב אוחו רעיון הגעחון I אשר ממנו דבר הנביא עד הנה לדבר עסה.«שכונס לב האדם בכלל. הלב, ר״ל לב יכל ב״א מלא מרמוח וחוך, ואנוש הוא ר״ל מולה.הוא במולי מוסרי, כ׳ ממיד יעלו j נקרב! ממשנוח און, גס דאגה וחונה אימת ושמד משכונה לפעמים בקרנו, מבלי אשר ידע זאת זולתו מבני אדס מבלעדי ה״ית אשר הוא לבדו סוקר לב וכליוח, מחת ב׳ עיני נשר לא תוכלנה לראות נמצשוני רעהו, ואששר בי רצה לתת נזה עוד טעם וסנה אמרח אשר בעבורם, לא נוכל לבטוח באדם יען כ׳ לא נדע מה בלבו עלינו אס הוא נאמת אוהב אותנו וסשץ לשמר עונינו ואמרנו, או לא, חסם כ• ה״ית אוהב כל יצוריו נאמת ומרחם עליהם להיטיב להם בכל עת י ולי״ק מוסב הכי רק על «ויקים אשר לגו היה מלא מרמה וסר מאחרי ד׳ אשל ע״כ "עד לו ה״ית אשר מקר כל מצפוניו את ענשו הלאו׳ לו ע"ש מששעו הצדק. וחנה לשי שי' הראשון חורה חה״א נמלת הלב על הכלל, תמת כ׳ לשי שי׳ השני יורה לק על לב ’ויקים ביחוד. והנח שה אמצא מקום להודיעך דעתי בהוראת הה״א (עיין מזח נס בנאור׳ מקור ס " ס על העקידה בראשית יע״ו ע״ב ד״ה אסר) הנה המדקדקים (תל״ע לש״י) רוצים להבדיל בין ה״א הידיעה המורה רק על עצם או איש אמד ידוע ונין ה״א המסלעת אשר הוראתה לדעתם להמליט ולהגשים ג[ייכ!א£ אןש ןעןבמטטטצוכדיג אזכר קארפער־ויך דיוללוכזטע1ןען, עני; , ומקרה מה אשד הוא רק תואר דבק בעצם אמר כאלו הוא עצם עומד בשני עצמו, ד׳׳מ הסכמה הגבורה והכבוד וההוד, וע״ב חולת ה״א כזאת נם על המין או על הסוג כלו, . ני היא תורה לנו שעתה נרצה לששוע העצמות ריצו חעוענהייט המשומשת לכל אישי I המין או הסוג ההוא מכל נעליה, ולמשנה כעצם העומד בשני עצמו ולששוע עליה מששע «ת, ד״מ במאמר האדם יראה לעינים" כונתינו כ׳ כל איש׳ המין אשר יש לתם לעצמות משומשת כשרון הדבור וההשכלה אשר בעבורו נקראים בשם אדם יוכלו בכל זאת לראות יק לעינים, ולא אל חון לב זולתם. והוראה «כושלת זאת יש לשי דעתם גם לחלק | הדבור הנקרא בל׳ עמים דער בעטטיווויטע צזרטיקען ד״« במאמר דגנר ווצון dim ואן ווייב ערכצזהרען מורה מלת דעי על כל איש נשוי, תמת כי באמרי; דער rtn| יייט רנגכץ איך געטפרצונען הצובע, צזי!ט ברצ1ןו מורס רק על איש אמד ידוע. אבל לשי דעתי יורה הה" א נל״הק והארטיקעל המימד נל״ע רק על הידוע לני, ורק נעבור זה יורו גם על המין או על הסוג, יען כי הם ידועים לכל, כ׳ אם גס יסתרו קצה אישי המץ או הסוג מנגד עינינו, הלא בכל זאת לא נעלם המין או הסוג כלו מעין כל משכיל, וע״כ תחובר ה״א הידיעה גס לשמות המקלה המורים על התארים הכוללים המשומשים להלנה אישים או מינים יחדיו, אשל ע״כ נודעים הס ג״כ לכל,;י‘« הסכמה והתבונה משומשים להרבה נ״א, הגבורה והתוקף לקלס נ״א ולשאר מיני! נ״ס, ועל לעיון כזה העירני הראב״ע ז״ל אשל ב׳ על מא׳׳הכ בראשית בלא אלה׳ ם : אה השמים ואת הארץ" ב׳ על הנראים ידבר, ר״ל כ׳ ע״כ נכתבו נה״א הידיעה כבל | נשעם הראשון שהוזכרו נכתוב, יען כי הם נלאים גלוים וידועים לכל. ׳׳ אני ד', י״ל אם גס במסתרים ילשין איש «משבות לנו הרעות, אני י' חוקר ויודע אותן, אבל לא אעניש עליהן עד כי תצאנה לשעולת אדם כמ״ש ולתת לאיש כדרכיו וכשל׳ מעלליו, 1 ילד״ק רומז נזה על ׳ויקים אשל משב נסתר לנו לבוא בנלית עם מלך מצרים לתת לי כסף ועמו לעזרה נגד הכשדים למען יעמוד גם הוא לימינו כאשר ילחמו עמו, וד׳ אשל לא רצח עצתו זאת, כ׳ ישען על מצרים משענת קנה רצוץ, גלה סודו זה שה אל 1 «בדו הנביא: (ההמשך במחברת הבאה.)