Kokhve Yitsḥaḳ · 1845-01-01 · 2 (1845) · p. Seite 91

91 wider ihn mit stolz gestrecktem Halse, mit wolkenhohem Schilde. Weil sein Gesicht mit Fett bedeckt, und er thörichr großsprach. Darum bewohnet er wüste Städte, unbewohnte Häuser, die zu Steinhaufen bestimmt. Bleibt er auch nicht reich, bleibt sein Vermögen nicht, er weicht beharrlich dennoch nicht, da nach Irdischem das Streben gerichtet. Er weicht nicht von der Dunkelheit, dorrt sein Lebensmark auch die Flamme aus, und so schwindet er hin, mit dem letzte» Hauche —Er glaubt an Nichts— ist verirrt in, Eitel»—; so wird Eitles auch seine Vergeltung seyn. Vor dem Ziele ist seine Zeit zu Ende, ist auch noch schatrenlos sein Ast, er wirst dem Weinstocke gleich Unreifes ab, die Blüthe gleich dem -Oehlbaume. Denn einsam bleibt der Heuchler Rotte, die Flamme verzehrt die Zelte bestechlicher Gerechtigkeit. Unheil schwanger zeugen sie Unrecht, ihr Inneres ist für Trug empfänglich. ט? ב. שומעה׳, וגרים ■ונים כמר דולה שמעתי, מנחמי עמל1, נראה נוכתו נאנו העמל העמיד מנחמים ואמם נחמד מהם, והנה גידוע העמל קשה ונגד על האדם ונמו נן המנחמים אשר יעמיד העמל, גס המה מנחמים של הגל, ני ישנם שני מיני מנחמים. האחד ריע התנחם ממקור גווג לגו ומדגר וגרים הנננסין אל הלג ומה נמרצו אמרי יושר, חן המין השני, מנחתים אשר אסשר שנונתם לנחם, אן נוחם נסתר מעיניהם, על גלח׳ ידעם אורח הנחתה אשר דרניה דיני נועם ונל נתיגותיה שלים, ננחלים נטיו לאט נתי השלוח יההלנו צמו, ודוגרים על צדיק עתק ונלי קרג יעדנו נגדו, יגיאו שמדותם על משלת צדיק מהנרתת רשעים׳ והמה לא לגד ני לח ינחתו האומה אלא מסיגים צער ויגון על האיש המעונה נדתותם אותו לרשעים ואת סושעיס נמנה ועי, התיןנוון פה. ג. הקץ, נל תאמרי חנם לגג יש להם תנלית היוצאת מהם, או ענין תוריי או נמים׳ או מוסרי, ולג חנם ישכיל פיהו, וגואותו ני נמרצת נונתו תדגריו ישים קנצי למליו ויחריש , אן דגר׳ רוח ולהג הרגה יגיעו את הגשר ואין קן למו, ימריצן, הרשו מרן, ענינו וציצה ורדיפה גחוזק הפעולה, ור״לנפי חפצי ואותי ראוי לן ני יתריצן ד' עוד, למען תענה והתונח על מה דנות נן ואת נל וגונחת, הורש ענה השאלתו נ״נ על ענין התונחות, נמו הלא תענה אנגר (שייא נ״ו י״ד). ד. גם, לא נראה לי נאור המנאריס, ני נאמרו שידנר גם הוא קשה נמוהס, נהיות הם מרודים נמוהו ונמקומו, א״נ מהים לו עתה צדקה ולזעוק נדנרס המה קשות, גהודותו נסיו שידנר נם הוא נהיות ה עני ן להיסן• לנן נראה, שעל הדג ר הזה נעצמו ניון גפי הזה, ואתר: אס נס לי היה לג רע נמו לנסותחשנותי נתחשנותינס, הייתי אותר עתה נעניי נעת התר שדי נפשי ונתרירות רוחי: "הליאי שאהיואתם תחתי עמלים נתוני! אחבירה,מענין וחונר חגר (דגרים י״ח י״א) ני נקסס על שפתי המנחם המדנר דנרי תנחומים היוצאים חקירות הלג, להפין ניגע האנל לשמחה, נידוע מתנלית חנמת הרעטראריק והם.שמשי נ״נ נלשין הזה על נעים זמירות ותלין מתק השפתיס: .Er spricht bezaubernd ואתר לא די שאינני אומר לנס נן, אלא להיפן אעשה. י