Kokhve Yitsḥaḳ · 1845-01-01 · 2 (1845) · p. Seite 85

85 ששמע לפני ימים יניס 33ית המררש. וגם לאופן והיש מקיםנדנרהלנה ושמעתת' פגם שט מנינו פסוקים שלא גשהמשו ני אס למען היית השועה ועזר ננורשנתה. אלח שנשמעתתא הוצג לפנים חלה: וסימנן׳ ונאנדה חל? :״ש ג אייר. (עיין (דה דף מיה 1 . אולם נענין׳ שניהם שווין Beide Ausdrücke >i»d eine Memento. והנה ידוע שנל מנמי עמים הקדמונים עמלו ומשני מתשגות להלחם נגד חולשת השנאה המתננרת על האדם׳ וקראו לזהם ,(Memoria •m'tilicialis נס גהלמוד נמלאו עניניס לחזק נא הזנרון ולהסיר השנאה מל3 יתלמידים לאנול דגר מה ונדומה אולם נל זאת לא 3ט3ע נוסדה. ולנן אין לנו עסק נזה, ני הנסתרות לדי אלהינו. אך מה שאמרנו מן הפסוקים גתלמוד אשר שמשו נהס לתועלת הזנרון ולעשות לו עזר ננגדו מקורו 3רוך ותעינו ננו3ע אנושית נידוע ליודעי הפזינאלאגיע׳ נאשר אמרנו לעיל ׳ וקרו3 זה מאוד ללמוד׳ התנעתאטענניך אשר נימינו פורחת עלתה נצה - ואחר נל הדנריס והאמת האלה היוצא לנו תזה שאין למנאר האגדות לדרוש ולחקור אחר נוונת הפסוק המחונר למאמר לנד׳ ני אס נראשינה יתן נל עינו ולנו על המאמר לנד׳ ורק אחר המצא גימתו׳ינקש סנת הצטרפותו עם הפסוק אסהוא מן האופן הראשון או האחרון. — נזה חשנתי להשיס לפני הקורא הצעיר אשר לא נסה עור ללנת נחלה, אולי יהיו דגר׳ המעטים לו לעזר ולהועיל נצאתו לארות פרחים וללקיט דודאים על שדי האגדה׳ ונרצות די מחשנותי׳ אז אאריך נזה עוד לימים הנאים. אברהם שמידעל. Kommentar und Uebersetzung des Kapitel 13 15 und IS in Hiob von M. E Stern. יג עיקר נוצתו נפי' הזאת, ני לא יתרן לאדם לחניף הנורא יתגרך שמו הגוחן נל ויודע סתרי נליות, ונעת ידע הארס נעצמו ני עולה חין נו וחף הנהו תנל אשמה, אחרי חפשו וחקרו אחרי דרניו היט3 הדקי, יש לי צדקה גייג ולזעוק ולשאול לשונן מרומים, למה יעשה לו ננה? ני תה יועיל אס יניף נאנמון ראשו .נעניוות וועפר יתפלש ולנו 3ל עתו, ועל אותן האנשים נאתר: נשיו ונשפתיו ננדוני ולנסרחק ממני, ני לפי האמת נ־דועלנל היה חייג הצדיק, והשם נעצמו העיד עליו: ני אין נתוהו באדן ובל אשר הניא עציו לא היה רק לנסותו ימתגרתהשטן, וע״ז התרעם נ״נ למעלה נתחלת הטענה הזאת, ני אף אס אינני יקלנסיון — אכן תה צורך נשוכן מרומים היודע מסתרים לנסות? נמו״ש נסי׳ ’י״ד, ועל זה אמר נס פה: לתה אחשה נידעי ני נקי הנני, הלא לחנף ומרע אתשג וטיג דנילי משתיקות׳, ני יראה ני רחוק נמזרת תתער3 מחניפות הנני! ואמר: עלתה אשא נשרי נשני ונפשי אשים ננסי — אשא, מענין (שיאות פנים׳ נמו נשאתי פניך גס לדנר הזה ינרא׳ י״ט נ״ח) ונפשי אשים ננשי, ר׳ל אשיס מחסה ומסתור לנפשי עיי נסי, נשותי יד לתו פז, ואתר מה ארויח נשתיקותי, ני יחייני ד' נאיים האלה, תה לי ולהם אין תקיתי עליתו ולא איר ל עליתו כלל ינלל! נ׳א לחיים הנצחיים תקותי ועל נן לא אחניף. ה ן י ק ם ל נ י ל״א ל יו '*יחל׳ לסי הקרי והנהיג, ותוסג על הנשר הנזנר אשר לא רצה לחון ולנשאות