Kokhve Yitsḥaḳ · 1845-01-01 · 2 (1845) · p. Seite 84

84 יוציא חנמה לאיר וי3יא עד תכינתה . והשני מחה שאמרנו שהיה לא3ן נגן> ולציי מכשול עלי ארא האגדות׳ ff ההתחגרות המאמרים עם פסוקי ו!ג״ן׳ ני לרוי אין ענין לתגיר הזה ולשיא ננקש איה איפה הקות תונו השני המחגר הפסוק עא המאמר.— וזה הסגה החמרת שהרגה תן התגאריס פנו והלנו זה גנה רזהנכה ויחדיו כולם יגעו לריק וילוו לגהלה ולהרים המכשול הזה מדין האגדה אלא מאשגותינו. הנה נל התנאריס אשר לפנינו׳ ונם האנס ציין גספרו הגדול, תשגו שהמאמרים לא גאו כי אס ליתן גיאור ופירוש הפסיקים הנצויס להם׳ וזה כלסנא ההתתגרות עתהם. ועל פי זה גהנרת יקשה למאוד מאוד למלית תמיד גפסוי! דנרי המאמר׳ ונם אס המצא תמצא אחר דרישה וחקירה הינוג כוונתו׳ לא יוגן הצנורפותו עם שאר הפסוקים לפנים ולאמוד׳ וגזה יגידו עליו רעיו כי אין זה פירושו האמתי — ונפרט יקשה ננל ׳•אל הקרא' המורגל גחאחריס׳ הלא ידוע שחכמינו הק־ושים ז״ל עשו נדרים וסייגים לנצתי נשלח ידינו אל מלה אחת׳ ולא נשנה הגדה ואות ותנועה אחת הנמצאת נתנ׳יך; והמסורה׳ קדוש יאתר לכל הנתוג נתונה; והם ישנו ויהפכו מלות׳ אותיות ותניעית נאשר עם לגנס! לכן אשר אני אחז* לי נראה שמרשי האגדות שמשי גשסוקיס על ■שתי איפניס: אי שמנארים אותם׳ אן לא גיאור אתת שריר וקיים! רק נאשר יאות לדרוש אשר הם דורשים. וכן יעשו עוד הדרשנים נימינו׳ עייד משל׳ הדרשן האלהי המלין המפורסם מיי ת' יצחק תאננהייתער ני— אשר תלת ד' על לשינו כפטיש תפוצץ סלע ויורד אל חדרי לג כל שומעיו — אחרנדרשותיו. ויזרח לו השמש והוא צולע על ירכו; מאז התחילו דעת ומזימה להפין קרניהס נקרג נית יעקג חרא שמש החכמה נגניליתיו׳ יתעדי קיסיליו על אות האמינה יי־ייא פיסח על שתי הסעפים. Wie die Sonne der Kultur in Jakob aufging, hat ,das Wanken und Schwanken begonnen נס הדרשן פהיליפזאן הנודע גשערים לשם ולתהלהיפתיר הפסיק: מתר חדש ונפקדת ני יפקד מושגן׳ על הנסיעה תן תגל ארצה אל תנוחות שאננות נצל שרי. ונוורמי אין נוונא הדרשנים האלה שזה ניאור האתתי; ני אס זה תדרך "כמת ימלאנת האגדה (ws l'omilclicae) לפתור הפסוקים ע״ד וונמא Hut allegorischerAuslegung ולהצמיח ע״י זה צמחי תוסר 3לנ השומע ׳ וכזה עשו נס חכמינו הקודמים ז״ל גמאמריהס׳ ועל זה הורו גאמרם "התורה גירשת נינ״ט פנים." גם געניני שתעתת' נמצאו לפעמים פסיקים כאלה אשר עמהס חוג־ו דינים ירנדי הלנה׳ ולא שתשני שתה שלמדו מן הפסיק הוא ניינתי לחמתייח, אלא׳ כמו.שהם נעצמם קראו לזה רק 'אסמכתה 3עלתרן״ .cm bloßer?inlehnungspunkt אופן השני הוא, אם ניאור הפסיק ופירוש כיונתי אינו מנת התחגייאו עם דירי האגיה אלא לתועלת הזכרי! ולע״ית למאמריהם ציון נלד התלמידים ,fine Art Mnemonik .der Untreue des Gedächtnisses borzubeugen ני נידע לכל נגין לתש תהלוכות הנפש, שלפעמים מלה אחת או רק הגרה נעלמא׳ תספיק להעיר ולעורר רעיון ישן הנקנר ונטמן נגר גתצילית השכמה. (ותן אופן זה כל "אל תקרא* הנמצא נאנדית.) שכחני הקדש מורגלים היו נימים ההם על שפתי כל עדת גני ישראל, מפה לפה ומלשין לנשי! ננעו ונזלו אתרי הנ״ן ׳ הלא ידוע ני שתו חז׳יל למק גישראל לקרות שנים מקרא ואי תדגים'— ולכן מדי קרא התלמיד גנתני הקדש, ננל פסיק ופסיק עמד מחריש יכה אתר גלנו: לזה חנר לי רני ינר חכתה ומוסר ׳ למוד יקר ורעיון נשגג! וממעמקי נפשו עלה על דרך זה הרעיון יהלימיר