Kokhve Yitsḥaḳ · 1845-01-01 · 2 (1845) · p. Seite 82

82 ממקידה יזולון/ מל זאת זמן ר3 פניני מריה נאכני מרצדת נחשנו וכרנלים תרמם ה עטרת צגי מרי גאוניגו ורנותינו הקדושים ז״ל.—: הן לפנים זאתהיתה. כישראל וכחנמי עמים לפתור המאמרים כפשוטן ננתכס וכלשונם, לא שעלו נעל הדוגמא מעליהם, לא כקשו להכין משל ומדת דבריהם, ולכן כהכרת רק נמר' פתיות אין כהם מכמה ותכונה נדמו להם, יצאו ללקוט ולא מצאו ני אס דגרי הוללות וסכנות, תפלו מכלי מלת.— ואולם מה מאוד שגו וחטאו אלה י כי ימיקו וימרו כרע נגד החכמים המאורות הגדילים אשר עותק וצתות רותם גלוי וידוע ככל התלמוד, ככל ססקיהס ודיניהם העמוקים והרחכיס; וצו חכמו ישכילו, יכינו, שאי אפשר לחשוב שחכמים כאלה אשר כמקום אתד רותכ שכלם כאור נוגה הולך ואור עד מעמקי הנפש, בממקירם יזולין כמקום אחר אתרי סכלות ופתיות כלי טעם וריחי ועוד הלח זה הדרן הלכו#ו.כל חכמי ימי עילם ושנים קדמוניות, להלכיש מאתריהם ולמוריהם כמלכוש הדוגמא, וכל קורא כספרי היוניים וערכיים׳ (וטל הכלל ככל ספרי חרצית תזרח) ימצא שזה דרכם היה למו, ועל כולם פלאטא יפיטאגאראס אשר מעולם אנשי השם היו, לררג נמשלים הפיצו חוצה מעיניה חכמתם, ולכן גם חכמי התלמוד אורח עולם שמרו׳ אשר ירכו הפילוסופים וחכמי זמניהם. גס הלשון לנו לעוות נאמנה שדרך הלימוד לפנים לנום היה כמנסה הדוגמא והמשל, ני כן נמצא ככל ספרי הקדמונים, אם מן הלמוד יינרו רק מלם מורה על הראיה והינשא העין, רן כלשון יונים, osi^ai; כלשון לועי ,demonsti’are ומזה נשמרה לנד כלשון אשכנז המלה, «unterweise (ואולי גס מזה כלשונינו הקדושה ירה קרוב לראה, ועיין Gesenius שרש ירה) כיעל ידי מעטה המשל והדמיון נסעטיהוזדמוניס את,דכייהס העם רואים את הקולות , ז עיניהם יכיטו ולככם ,,,, Weilalle Lehren der Vorzeit in den Moment eines Blickes und in den Brennpunkt des Augenblicklichen und Augenscheinlichen zusammengedrängt wurden ^,׳Kreuzer נספרו Symbolik der alten Völker נונימים ההם וכדורות הראשונים רוח התלמידים לא עלה עוד כמעלות ההתכוננות לחשוכ מחשזות על דרך ההקש׳ לכן היה טוב להם הדוגמא והמשל שזה כחהרה ונפעם אחת מצא פתח ללננם. וכן אמר חנם החכמים: טיי3 מדאה עינים מהלך נפש, ני על ידו הראיה וההבטה נקל יכנסו הדנריס כלו, וישקעו נחוש וכשכל. (ותה טוב ותה נעים לשמוע דנרי היונים פויזאניאוס , סלוטארכיס , וקלעתענס חאלכסנדריא על ענין זה.—) או לפי שחכמת ותורת הזמן הראשון, היתה עוד בילדותה וכנערותה ולכן גס טבע הילדות והשחרות היתה לה לאהוב המשלים והדוגמאות, ני כן יאהכו נערים ואנשים צעירי יחים לענד חרתכס ומאמריהם כפרחי המשל ושושני המליצה והדמיון, עת האיש הנא כימים אהב הדרן הקצרה, רק היות דבריו ומחשבותיו כדרבונות וכמסמרות נטועים. נלויס וכדורים לעיני הקורא׳ גם היה נימים ההם ההבדל כין קדש לתרל, Die Scheidung des Esoterischen und Exoterischen נפרץ בארן, ומידו היתה זאת למו לכלת׳ פתוח היכל חכמתם רק לתלמודיהס, ועל כן עטי ולבשו כל לימודיהם כמלבוש עלטה, לבלתי ישמעו ו נינו ההמון אשר טח לכס מראות החכמה כטהרתה . וידוע שעל זה כוונו המצריים עם תכנית איזיס שלהם המנוסה. — וכן מרגלא נפי חכמי הגמרא : אפילו שיחת חולין של ת׳ח צריכה לימוד •ד״ל גם השי ח ת חולין של החכמים ונעלי תורה יאות שתהיה כאופן לבלתי ינינס ננקל השומע ההמוני, ני אם הרגיל להתלונן כקרב חכמים ולשמוע