Kokhve Yitsḥaḳ · 1845-01-01 · 2 (1845) · p. Seite 80

כן התחזק ויוסף אומץ לבצע ולכלות מעשהו הטוב — אבל בנפעץ עשה כל זאת, כי טדי עשותו ומרי הקימו מזימות לבבו להציל נפש הנער, ולהביאו אל היבשה והוא עורנו עומד בתוך המיס עזבהו הכה, השבץ אחזהו ויתעלף. עור רגע ראוהו תלמידיו נלחם עם גלי הנהר■ ואיננו— כי לקח איתו אלהים!! הקול בא עד שער העיר ורחוב היהודים כי נוע מויס ורבם, נטבע במצולות ואין מציל, והרדתאלהים נפלה עליהם, הרצים יצאו דחופים ונבהלים אל מקום האסון, וימשכו בחבל ס את גוית הצדיק ויפלו עליו ויכסוהו בבגדים וינסו עשר פעמים בזה ובזה, באמרם אולי יש עוד תקוה להשיב רוחו, אולםלשוא היה עמלם ופעולתםמאפע, נפשו היקרה כבר עיבה בית החומר, הסירה שמלת שביה מעליה ותשב אל בית אביה כנעוריה — ובראותם כי לריק יגיעתם, ולא תצלח להם להעיר שביב החיים ולהעלות נר אלהים אשר נכבה, וישאו את המת ויביאוהו העירה, הה! איה שוקל איה סופר האבל. יללה מכל עבר וצעקה מכל פנה, יללת בנים מבכים אח אביהם/ אנקת עדה סופרים על ניוריהם, כל הכרכים התחלחלו, כל מתנים הגרו שק, ותבקע הארץ לקול זעקת שבר.— גם הרבנים הקרובים בשמעם את אשר נעשה, כ׳ נשבה ארון ר', המה באו איש ממקומו לספוד לו ולבכותו, ויספדו עליו מספר מר, הוי אח׳! הוי הורו! ויקבר בכבוד גמל ובאסיפת עם רב יום ב׳ ח״י אב תר״ג לפ״ק. כן היה מות הצדיק הזה בדמי ימיו בן שלשים ושבע שנים ירד לקברים, חמש עשרה שנה ישב בעיר בי^סקי^וויטץ, שנה וחצי ישב על כסא ההוראה וינהל בתבונת כפיו עדת ד'—והשאר אחריו אשו/ו וארב גה בניה עצובים ועזובים מכל. אנשי ק״ק גויטיין הישרים בלבותם תתחזקו וימהרו וירימו תרומת הקרש מאת כל נדיב ל: לתמוך ידי האלמנה, איש כמתנת ידו. גם אדונינו המלך האדיר 5ערדעאנר הראשון, כהגיע עדיו השמועה הטה אליה חסד ויצו לתת לח מדי שנה בשנה מאה זהובים כסף כל ימי חייה—גם השר המפואר צבי ישראל האדון שלמה באראן ר^טהשילד ני' דבר אתה