Kokhve Yitsḥaḳ · 1845-01-01 · 2 (1845) · p. Seite 79

79 אשה ויאמר י לדבק טוב ׳, אולם במעט השנים נתק הקשר הזה. כי מתה עליו אשתו בנעוריה. אחרי נן לקח לו לעזר בת אבי—חיל בת הגביר המפואר ר'דוד גרינבוים, ממשפהה יקרה ביתגריגבויס בראביטשויא —והוא עודנו עומד על עמדו לבקש טיף לביתו על ארחות המסחר והקנין, אולם חפצו לא.הצליח בידו׳ ובראותו נ׳ אזלה ידו, הונו ורכושו ילך הלוך והסוד. והוא משתכר אל צרור נקוב . וימלך עליו לבו לדרוך בעקבות הוריו, לשמור משמרת הכהונות באחת מערי ישראל אשר תתן המשרה עליו. אנשי ק״ק באסקאוויטץ שמוחי לדיין עירם, והרבה מיקירי העדה וגדיליה החזיקו בו ותמכו ירו בנדבת לבבם, ׳כיה להם אלוה לטובה! אמנם לא ארכו הימים, והנה יושבי קהל גויטיין נתנו עיניהם עליו, וישימו משטרת הרמות על שכמו. בחדש כסליו תר״ב לפ״ק שם לדרך פעמיו אליהם, המון חוגג באו לקראתו כבית ארץ, ותהום כל העיר מקול צהלה ושמחה. בימים לא כבירים אשר ישב אתם הכירו טובת רוחו ונפשו, כל הלבבות רותקו בו בשישיות האהבה, כי טהרת נפשו מכל חלאת אהבת כבוד ובצע, השלימה גם אויביו אתו; אולם לא ארכה השטחה׳ וכמעט החלו קרני אור חכמתו להאיר במושבות בני עדתו, נכבה נר חייתו, ויהפךששונסלאבל ועוגבם לקול בוכים. ויהי בשנת תל״ג ביום א' <״ז אב, (הוא הירח אשר מאז הוכן לאבל ישראל), וחנה הוא עומד על שפת נהר מארד — כי. כן צוו עליו הרופאים בחליו לרחוץ מדי יום ביומו במים חיים—ויהי ביום ההוא לעת צהרים׳ והוא מתהלך כה וכה על יד הנהר אחרי בלותו לרחוץ, וישמע מאחריו קול זעקה, ויפן וירא, והנה אחד מהבחורים אשר אתו שבולת הנהר אחזתהו ותייצר,ו אל מקום עמוק והוא טובע במצולה-וידא ויקפוץ אל תוך הנהר אל מקום אשי שם הנער לוחם עם שטף המים, ויאחז בערפו וימישהו בנח מתוך המצולה, אולם בחליווחלשת גופו כבדה עליו המלאכה, והנערים תלמידיו אשר על שפח הנהר, בראותם ני אפם נוחו, פניו יחודו ויהפכו לשלג, צעקו ויקראו בחזקה אלרבם לשמור על נפשו, אולם לא שת לבו לדבריהם. וכאשר רפו נחותי ו