Kokhve Yitsḥaḳ · 1845-01-01 · 2 (1845) · p. Seite 61

— 61 — קאלומבוס וחילו בים. תה לן פערנאנדא, שר צבאי! שאל קאלותנוס, למה יפלו פנין, נשלג הלנינו ■׳ תן שתו ה תעצינה על שפתין מרחפת * הנון לקראת אילן ענה פערנאגדא, צא אוכל עוד לעצור את האיל הזה, ארור אפס כי עז, אן 3; תות אתה, אס היום עוד לח יושעו! קולם ניס יהתה, דס שריתו יתד ינקשו, דתן שר יקל! עודו תד3ר והנה המונים המוניס אחריו תשני׳ כןלי יס זועף התו הזועפים, אוי מי יפקיע חגורי איתות או הי יקיתס לדממה? זעף ואף עיניתו ת3פרנה, אן מות ואבדון על פניתו: 3ליעל• איפה אפרן אשר ה3טחננו! כן קראו, הוצא תמסגר נפשינו ומיד כל עתל ת3ואני. אן להמיתנו 3רענ הנאתנו אל הים הזה! לאס לא נתח, תנה דתן, זד יהיר! דס! קרא חיל חפשי תאדונהו. והוא אן נתענה השי3׳ תמתס הרהי3 עוז ננפשו נפש יקרה, אס דתי ישקיע תאויי לננס, קחוהו וחיו! אן שאלה אחת אנקש חנם׳ קרני שתש ייצאת ניפיה תחזינה עיני עוד הפעס; אס נזרוח השתש לא תראו ינשת׳ נאהנה אלכה אל שערי שאול, אן הרפו תאף עזנו חימה ונעחו על די! יקרת הגנור, צנת דתו ורוחו שקעה השניחו שאון תוכי עורון ותןנהון. מראש שריתו נסיכי אחור, לא שפנו דמו דס קודש . נדנרן נ! יהי עוד הפעם! עני יחד, אן אס כפתוח שתר עפעפהו׳ ותיס צרה לא הצלתנו, אחרית קרני השמש ראתה עינן! לשיא תשוע מנען צרות. לשיא! ני לא נשמע. עתה כרתו נרית הזאתו ונהיות הנוקר ידעו מה יעשה לו. השמש נאה׳ היום חלף הלן לו, ותנחת עלי גנוריד עצ3 נחושה, הצי תעה ניס גדול ורח3 ידים׳ הכוננים תתס־-יתס נגהס הפיצו׳ אן אהה, אין נוגה תקוה׳לו — האניה הלנה נאין תנהל׳ נאין תחז ק נתורן אהה! ממצוקתם מי יושיעם? היגון גזל שנת הגנור, קרע עפעפיו, חף ני שגרתם תרדמה תעע עיניו אן ימה יישירו׳ יתה אן ימה, רוציאניה שוערה׳ ימה ׳ שס מערת חפצו! ראה די עוני עתי, ראה ני אפפוני מיס עד נפש׳ אנא 3ל ימצאו נים קנרתו! נן נדנרו מרו3 שיחו וכעסו נא פעינאנדח - תה לן פערנאנדא! למה זה שפתין נעות ונרנין נשלו! עתה נפתחו שערי היום, ולן אהה׳ שערי תות! ענה פערנאנרח. הרגיע ודיס׳ איש היקר! לדי מצוקי ארן׳ המושל מקצה ארן עד קצה, הוא יאתר אלי רדה שאול, יארד! השלו שר צנחי! השלי ענד נחתן! אורח לא,אשונ אהלון ׳ לא אוסיף ראותן עוד. צעדי הזיעפיס אשמע נל הלילה ישן אפיהם׳ נוקר הנה הוא נוער נאש להגה. ־־ עודו מדנר׳ נאו הלוחמים וינהרו אליו נגלי הים. ידעתי חת אשר תנקשו׳ הנני ׳הנני! שאוני והטילוני אל הים׳ אן דעו׳ עו־ מעט ותנצלו תנף עוני. אלהיס יתתון צעדי ן ׳ חיל נתעה! קול ענות גנורה מנשר פחד נשמע׳ היקר שפן נפשו ערס שאול צעדיו יתמונו׳ ראה ני כלתה אליו הרעה• ני הוניציהו חילו׳ השליכוהו מצילה נל3נ יס—אן לפתע פתאום נראה ינשת ינשת! .קרא חיל עלז ׳ ינשת! נקילס קול עוז קראו. דרו כינ3 הצלחה ׳ קרני שתש מידו לו - אשר לא זנר אף רעיון האניד׳ הנה נא, .לרגלי מושלימו יחד נפלו, ותהלת די יחד נשרו. מד שווארץ מזאסאש.