Kokhve Yitsḥaḳ · 1845-01-01 · 2 (1845) · p. Seite 60

60 זעה י!נסה אסיהו. העשיר ירע לנהו על יורשהו׳ העני עוד יוסיף לדאנה. נשים מרנינה כעס ויגין׳ מואס נהנה׳ מתעצנ׳ נוע ינוע ינוד• נניס יולידו עצג ודאגה; ערירי צא יצלוז ננר. רעיוני נער חלומות שיא ונסל׳ עונו לא יוזיל׳ אך הנל יהמה ורעית רוח שג וזקן נערנ עתו ישת לימי ילדותו. ואיזה דרן החייס אנחר? לכן אמרתי: אשרי לא ראה אור, או מנטן לקנר יונל. כן יאמרו שנע׳ נוסת, זמן חומק עונר ׳ דנר ד' נזו ׳ צוף נועם אמרי תנחומות אל לא טעמו• תיסרס רעתה; לא נן יראי ד'1 ותורתו שתרו׳ ילכו תחיל אל חיל׳ לא "עסו ולא יגעו׳ והיה לה ס החיים למקוה מיתי התקוה׳ ומנוחתם כבוד. אלכסנדר זיסקינר שווארץ מזאנזאש. Beitrage von David Schwarz in Somos. עלם נעים מדבר על לבו. אינה יעיףאני, שנותין׳תסארת הננים אתה׳ נדמתה ושקט׳ אס נים עדנים נשחה אנחנו׳ זרועותינו שמחות תחנקגה׳ נחיק שקט לא שומע קול עלז תשנ אתה, נסוד משחקים לא תנא׳ נחיק עסקיךינלו ימין׳ עת עס סרחי גיל אנינ יעטרנו! כן יקראו אלי יחד רעי השמחים ממני׳ אן נצנת דמי ונסש שקטה להם אשינה: אל תראוני ני עצנ אני רעים נעימים! לו את שמחותינס שקול ישקל נועם נסשי אתנה לא ישאו יחד; אל תראוני ני קודר אלן אס שזסתני עין אתי נ כיל ונועם. אס לא תריק לי שמחה עד נלי די? אס לא תחת עצ;ות מעט׳ שמחות אין על עסר משלן אשיגה ׳ עת ימין אני תחנק נן יקרתו? עת עיני מנסרת גיל נאהנה ני חודרת? אס שושני וששוגי תנל מאסת׳ יאתר לנני, שושני שמיס ינואו לן תמורתם׳ אף מנעורי נדלתני חכמה ׳ ואהיה אצלה אתון׳ על נרניה שעשעתי׳ והיא תנשה לעצנותי עצנות עלם צעיר. על משכנות הרועים ׳ על סי היאור ישנתי משחק׳ סוגנשושניס נעימות וסרחי הדר נחיקי, נמו התענגתי ונמו שמחתי׳ שושן אל שושן נתתי והיו לצסירה תסארה; עודני שמח ורוח צא נא מעל שסיים ויגע נשושני חדותי ולנהר הסילס. נסלה נסלה עטרה עדינה׳ כן קראתי׳ סחד ורעדה קראוני׳ רום ידי הקנות נשאתי׳ כאנל יחיד ססדתי למו¬ ני נאשר אנדו׳ אנדה גם שמחת נסשי. אן לסתעסתאם והנה חכמה ׳ נתשמים• נצנת לסני, כנן שחר נגהה הסיצה ושושנים מזהירים—לא לשושני תנל ננהמו• לא לסרחינו׳ סרחי נועם יסתעתו — נין שדיה מצאו מנוח׳ נתנחמת אנל אל לננה הניאתני׳ וימינה חנקתני: הרסי מנכי ׳ עזני אנל נקולה קול ערג קראה י אס השל רוח׳ אם נזלו משנרים שמחותין׳ אם סרשה העת ידה אל נלמחחדיף כל אשר יסרח נתנל הלזו, כננול עלה ינול; הזוללה תלחן נחרנה הקשה את כל אשר ינעם לנו; עוד שמחות רנות, שמחות נאהנה לך תסרחנה. תנאנה! אן השתר והשקט אוהנתך אני. נא אלי׳ ראה שושנים נעימים נתנחר הגנים, נגן שמים לן יסרחו סרוח, נריחם ריח עדן, יחדשו לן סרחיהם, •קחם אתנם לן לאות נרית לא הוסר.— כעניה, כאני ויגוני לא זכרתי, נסה אנחה, וחדוה נאה תמורתה . שושני שתים. עוד עליהם יתסתחו ׳ נעונג ונחה לי ריחם יסיקו וחיתה נסשי אן נתיק מנוחה ומרגוע.—