Kokhve Yitsḥaḳ · 1845-01-01 · 2 (1845) · p. Seite 59

59 אוהב כסף לא ♦שבע כסף. נמנים ארן ויוש3יה ׳ רןלקראו! רן ירון׳ איש לבצעו מקצהו׳ לנסן1ננסםה נפש הנוי לא ננסן»׳ סגרי דלאי ספר׳ דורשי חכמה חדלי׳ לנסן> יענה אתהנל׳ כל גויס ינהרו׳ ינחו נסן> י3וזו זה3׳ ואין קצה לגאונס׳ להונס יג3רו׳ ו3רו3 יתסללו׳ והאה לא נןידאו׳ ול33ם לא נן יאשו, ׳ ני אם לאסון» נםן> ילצ3ור;ה3 לא מעט. נום זה3! אדוע שותין לא ישנאו רישם - אדוע לא ירדו צאאין? אן> אס תשטפס 3סערין׳ האון נלין ואש3רין עליהם ע3רו; נלאלקיש סערו פיהם׳ לאו אסמן "אלו׳ נסן» נאנו 3נשך׳ ואשר אין לאו נסף ׳ אמות להם קטנה: תרמית שמה׳ או לאאיה עישק יקראו׳ ויקאו להס מאשר 3ארו׳ נל אשר יאפצו יעשו.־־־ הדר זקנים שיבה זקן איש שיבה הלבין שעדהו, ישיש ורוב ימים כבד אכבדנו אמדתי לנערים אל תבערו בהוד בחרותכם לשוא תפארו לועג לזקן, בשיבה ידו שלח, באבו יכרת, לא יראה כלח! נפל כי מערן קרסולהו י צעירים לימים איך שחקו שרקו מי בליעל שן חיקו. לא כן אנכי רחם ארחמנו השבור והחולם לו עינים רמות בההניף לו חזיונו בחשביעו רעבונו. מקרה הלומי יין ומחזה שוא ׳חזיון מקדה אחד להם אין מפריד ביניהם גבר יין עברו היוכל דבר דברו? היגדל לחולם חלום עלות עד שמי מרום? נתעה כשכור בקיאו עד שמים שיאו ועלה על במתי עב מתפלש בעפר דב כן בעל החלומות בהקיצם מיינם ונגזלה שנתם מעינם. ס . איזה דרן■ האיים א3תר• נעיר קוג שאון > רי3׳ רעות רוא ועמל שוא . הצלאת הניא.לא לעולם עומדת. עו3ר ארוזות ימים׳ 3הלה תסו33הו׳ תורש שדה