Kokhve Yitsḥaḳ · 1845-01-01 · 2 (1845) · p. Seite 31

31 רואי י• מי זה אשר לג נשי, לא לג אגן יפה נקרנו, וגל יתענו עלי וזליפות נעימות רנות מן אסל עינגו נפל ענר תפגום! אמנה עוד לא חלפו ירמיה פניה, עוד לא פלה פעמיה מאור .הליל את תקופותיהו, הגיג פופג מספננו, מה נדלה אז המעצנה אפר על גני הנוגע פלה רמפה• עצי פרי פתו ראשיתו ארצה, זרועותיהה החפיפות נפחי גתפלה לאל הפתים, ני יפיג הודם וסדרה למוי פדי ממד סאו שממה, ונאספת פלג פסו מערומיהם, נל עונר נאנח ויניע ידי לא פן נעת• ממום השמם, ערימות שלג כדונג מפני חם תמס הלכו, וישקו את האימה הצמאה, למען תופל מלט נל טוג הטמון נקרנה. עצי פדי עטו ציציה ופראים תלנופת, ושדמות עדן נרגנות נגני הוד ייפו לחייהן. נעלי כנף מנעימי זמירות הנוגע אפר ימים רניס נדמו, נאלמו, עתה ממחשכי העפאיס ירימו קול זמרה. וגגאון 0' ידונו: האח• חדשה הטנע נעיריה ומתיה יחיוןי- אתרו לי אהיני, הלא תשמענה נעת אזננם , קול דממה ל ל נגפה קורא? הלא תצפינה עיניכם נראי קידם הזה יפי גורלכם נמרחקי העתידות לכם נשקן? נאשרנקריג האגיג הטגע העור מתרדמת המותה אשר התורן עליה הפיל; כאפר נעלי כנפיה, עתה את קנרס יעזוגו, ויחליפו נח להרים אלי אוהל רקיע תעופתה, פן יקרה לשוכני ארן רפאים נאחרית הימים. נדנר ה' נריחי סקנר אחור יהונו, חרן נשיה תפתח דלתיה. ונהמו! חוגג, עם רג לא יספי, לאדן החיים יעל, לתנות אהלות ה׳ ולספר נפלאותיו לעיני השמש. וכאשר האנינ נל ישיני הסהו יעורר, ולנלהס ניד גיינה יחלק חיים, כנה גס אז נל ישיני שנת עולם, אן אמנם שונית היו דעותיהם אשס מן אחותה, לחיי עד יקיצו! «מי ית!" יאמר נל טהר לג נלנו "מי יתן גס נשרי אחרי גלותו נאדמת עפר, ועצמותיו נפזרו, יפוג יחי, ונמקהלה ההומיה הלזו את התחיה יחוגג!" אתן, נפשות זנות ונרות׳ אשר תשוקה כזאת נקרננן יוקדת! דעו איפות, ני המפתח המסולא, אשר יפתח לנפש אחרי הפרדה, מנית חומר, את שערי שמים, לחסות נצל יה, ולקצור שמה, פרי עמלה, פ ה. נגילת ורנן, יפתח גם לרעותה, הגויה, את דלתי קנר, למען שוג תשוב אלי ארן החיים.—הלא תשאלוני אה וני מי הוא המסתת הלזה! ואיה איפוא ספון טמון? אמנם נמונם נתוני ידעתם, ני הוא הצדקה אשר הדת הקדושה דעת דרכיה תאלפנו.—מלאו תעודתכם פהנשפלהסזאת׳ כצאצאי הטנע, ותהי אחריתכם כמוהם! שמרו את תורת ה', פנה נטעה ימין שקן נתוננו, צנן הדעת אשר מפריו אכלו נל לאומי תנל ותפקחנה עיניהם לדעת יה' אל עליון, ייצר התנל ומלואה, ולדנקה נו נפל לנ, מחת אשר עד פה לנול ען סגדו, ומעשה ידיהם שמו לאלהיהם נל3 אמון, ואל תשטו אן צעדה אחת חנתיגיתיה. אולם נפל זאת חלילה לכם משנוא את אחיכם העמיס, מיטיני צעד ומישר׳ לפת, יען לא נאמונתנם אמונתם׳ ני הלא מטרתנו גס מטרתם, ואן נדרן אשר יקרנו אליה•— והי הטוג יראה אן ללנג. הוא לא ישפוט את פעולותגו אסטונ אס רע, נאשר הנס לנדהן! ני אם יתור יחקור נחו פן אחרי המקור הצפון, מנו נזלו, ואחר ישפוט.— אהנו נלנ ונפש את צגי מלנפס, מושל צדיק׳ אשי לא ׳שאון לרשת נמחיר דם צנאותיו ארצות לא לו, לא ירישש עממיו, אשר הקימו ד' לנגיד עליהם, למען ינלע חיל זרים אשר לא עמל נו, ני אס פא נ אוהנ ואהונ, אך הצלחת רננות נ נ יו מטרת עמלו וחפצו ונאשרס יאושר גס הוא; נחיר ד', אשר נעלה על נל דעות קדומות וצנוחות כמוהו, נרוחחן וחסד, ממרום נסאו׳ נס עלינו שאריתיעקג, שיות