Kokhve Yitsḥaḳ · 1845-01-01 · 2 (1845) · p. Seite 27

27 תלת ושגייס, ויצא ידי מוגת שניהם, האוה3 נסתרות ימצא משקו, והחפן ננגלות ישתת גם הוא נהרחיג לו תעגלי האתת! ורמינועיד נד״ה 3' ו' א3י א נגיד את עולכם, ו3קצתדשוסי תנ״ן בתו3 ה כ3י ד וכן הוא המתת, ואף שועל תנמת שי נועה לצד אמד < אולי נדנתו לצד שלא לש3ם ולזרות הלאה הנוסחא הישנה, א3ל התיקון הוא נאה ותשו3מ, וכמוהו עוד רנות 3תנ'ן. וכן הוא העני; נהנן תיל׳ דאית 3הון קרי וכתי3, דהקרי א) הוא תיקון הכתי3 א3ל לא רצה המתקן לזרות הלאה המלה המשונשת, מטעם שן ים וים כינה תיותדת למלה ההיא כנתנה, (כמו שנראה נאמת לרז״ל שדרשו הקרי עם הכתי3 נמלת אשר לא תומה כ) וכמו שיתנאר עוד להלן) לכן הניא את שניהם, הנתי3 נאשר הוא והקרי נצדו מנתון; והנראה נכין לדעת, אף שלא נכת3 עוד נימי התנאים עניני תורה שנע״ש, ונמו שנארנו נזה נת״א, אשר הנן קרין ונתיני; גלי ספק ננתנו דנים מהם על ספרי התנ״ן שלהם, והקרי שהוא התיקון ע״ס הרו3 נכת3 תן הצד להראות כי נאו לתקן. ולסי״ז יש לנוון דנרי רז״ל (סוטה נ״ח ל״ס נתשנה לא ענד איו3 הקנ״ה אלא מאהנה שנאי הן יקטלני לו איחל, ועדיין איני יודע אם אני מימל או איני תימל כשהוא אומר עד אנוע לא אסיר תומתי ונו׳ ותקשי ננמ׳ונתזי אנן אי גאל״ף נתי3 לא הוא ואי נוי" ו נתיג ל״ו הוא, ותקשי וני היני דנתיג נאל״ף לא הוא, הרי ננל צרתס לא צר דנא' נתיי ונאתר ומיאן פניי הושיעם , אלא תשמע הכי יתשמע הני, ור״ל דלינא למשמע מהאי נצל, ופי'רש״י והרתנ״ס נסי' המשנה ונין לי נוי ונין לא נא' תרוייהו לתר׳ אפי; משתמע׳, ולפי פירושם יקשה מדוע נמקותות יניס כתי נ נא' נמקים שנכין להיות נא׳ וכן נתקומות הראויים לו׳ נתי3 נוי, זולת תיעיטא דתיעיייאשיש לספק נם), ועיר קשה מאוד לסידנריהס הוא חסרון גדולנמוק הלשין? והנה נפי הנראה לא רחה יש״יז״לג) ני המקומות שגנתנ נהן הנן תלות לא שמניא השים כאן שהם נספק, נולן קרי ונתי3 המה, וכן משמע נתיס' (ערכין ל״נ) ד״הת אשר לא חותה שלפי דעת רש״י לא היה כאן קרי לנתונ כלל ע״ם) ואולם נאמת נראה נזה. כי נעלי התשנה ידעו היטג שהנן מלות לא קרי וכתיג המה, ואילי כנר נכת3 נם ניתיהס נתנ״ן שלהם איפן הקרי מנתון (נדעתינו לעיל) או שקנלו שנכין לקרות נאוסן אחר מהנתיג, ולזה אתרו: ועדיין איני יודע אס הנתיג הוא העיקר או הארי העיקר, א) ולא יסתור דנר זה תאתר רז״ל ל״ז ננדריס יקרין ונתינן הן הלת׳ית ׳ "כנר נאמו הדנר נארינות נקונטריס תיוחד, דאין הנוגה פה נפי הנראה משטחיות לשונם, דא׳ינ אין יתכן ליתר על מלות תנניאיס אחרונים שהם הלמ׳ת, הרי אתרו רננן ז״ל נ״3 י״ד משה נתנ ססיי נו', ישעי' משלי אנשי ננה״גכתנוהו, ואס הלמ״ת הם , הרי נולן נתנן אי אתרן תשה! יאין פה מקומו. ב) ונמו שפי' התום' נעירונין ל'נ שהוא מהנן לק־ין ונתינן דלא נרש״י ז״ל. צ' קצ״׳ע דנחולין ס״ה נאמרה אשר לי כרעים אע״פ שאין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן פי' נו רש״י דקרי וכתי3 היא ע״ם, נס התום' יסתרו דנריהס דעירונין דנאן ד'המ אע״ס נו' נתנו ואופן שתשמע תדנריהס דהנן מלות אינם מקרי ונתי3 ורק משום דמשתתע לחיי אפין המו ששייחו הא דרשינן נ״ס נשם ילא תשמע הני ומשמע הכי ועיין דנרי המהרש״א שם וצ״ע. *2