Kokhve Yitsḥaḳ · 1845-01-01 · 2 (1845) · p. Seite 25

25 וא״ב אין יתנן להגיה אף אות אתת, גהשערה זולת התקו3ל, אן ד5ריו גענין השאלה הגי נהשנל ודעת הס׳ ני להסן מקראות או לסרס תלות שלימות, הלחן הזה יותר קשה, מלחז המקדח הנלתי מונן, ואולם עדן השאלה הא' עדן נתקפה, ותלנד זאת קשתה עלינו ידי ר3י0 תהננערייס מדעת האומרים: פי לרעת ממנ?רת «ישראל פרמה, לתקן מקראות אשר ק3לו עליהם נל היהודים זה כמה מאות שנה וכמה תנמי ישראל ונעלי המסורס ספרו כל אותותס! ולמען הציל את אלה הישרים גלגומס ׳ המפיציס אור על מקראות אסר חשך תארס, מלזות שפתים הלזו. להראות ני נכון וראוי כן ע״פ הדין, וננר נהוג מנהג זה מקדמוני רז״ל ומגדולי תפרשי תנ״ך הקדמונים, אמרתי לקנן פה מעט מהראיות המעידים על היתר הענין אשר יש ת״י, למען השי3 נפשך השוקקה לדעת היתר ענין חדש הזה, ונגר שמעתי ני נחנאת לנרות ממנהג תיקון מיק , אל תירא ידידי, חנה נא ני יש ויש לנו ראיות מוצקות על אדני האתת לאימוטו נצת, נוא נא אתי, ונטייל נפרדס הדרושים נעניני ההלנה מקויימה ותהדרש נשמע צנאר לפיהן את הפשט י ומל3ד אשר מצאנו ני חי׳יל חלקי ניש אס למקרא או למסורת לסנהדרין ד' סונה וי) ני ים מהם, שקיתו את המסורה—לעיקר; ולדעתם הוא הנוסח הגנון, ויש מהם שקימו אופן הקרי שהוא לרו3 תיקון המסורה . לעיקר; אנל ראינו עוד מחלוקת נין אמוראי אנייורנא זענין ניוצא נו, והוא (3'3 קי״אז פליגי נענין הנעל יורם את אשתו אנל אשתו אינה יורשתו, ירש א3יי המקראי ונתתם את נחלתו לשארו הקרו3 הקרו3 אליו ממשפחתו וירם אותה, נאופן זה יאחר ידיעת הקודם נלל מונח לחזייל ני שארו זו אשתו) ונתתם את נחלתו לקרוג אליו שארו וירש אותה, והנה הסן כל המקרא נאלו נתו3 כן, יען מקונל הדין שהנעל יירש את אשתו ולא היא יורשתו, א״נ רשות אליו לסרס המקרא ולפרשו 3אופן שיסכים המקרא לסדין המקו3ל להם ׳ ואף התקון הוא?לתן יען שצרין לחלוף ול3אר הלמ׳ר מתלת לשארו ולהוסיף אל מלת הקרונ, ננל זאת לא חש, והתקון אמת וצוק׳ ועל פי הדין מוכרח המקרא להיות 3תקון. אגל לר3א היה התקון ההוא קשה מאוד׳ ושאל סנינא חריפא מפסקא קרא, אלא אמר ר3א ה״ק ונתתם את נחלת שארו צו קאס3רב) גורעין ומוסיפיןודורשין, ירצה גזה לומר אף שהתיקון פס הוא תן ההכרח, אנללאיאות «אופן זה להקדים ולאחר תלות שלימות ולעשות המקרא כאלו הוא מחותן גסנינא, ונראה לו יותר לגחור אות תתינה זו ואות תתינס זו ולעשות מהם מלה שלימה, ותיקון נזה א) והנסנאןג״ג קי״א כשדרש אניי הקשה אליורנא סנינא חריפא מפסקא קרא, וכן גמנחות ע״ד הקשה לאגיי׳ ונסי הנראה מג' הקומות אלו שאניי לא חש נצל לדנריו ותיקן ו3יאר על פי תקונו ורק רנא הוא שחשש להא דסנינא חריפא ינערונין נ״ו רנה סירס שס מקרא ודרשו ואניי הקשה לרנה וסנינא חייסל נו' וצ׳ע גדול, ומחה שראינו גני מקומות הנ׳ל שחולקים הס אגיי ור3א גענין זה, אולי גס פה נעירונין צ״ל רנא תחת רנה, אגל מדוע גמר אגיי מדגריו עדיין צ״ע ואולי יש לחלק נזה - ב) עיין זגחים נ׳ס גנורות מיד גרש׳י דתפרש האי גורעין ותוסיסי כפשוטו לגרוע אות מתיגה זו ולהוסיפה על אחרת׳ ולא נפי' הרשנ״ס כאן. ילדעתינו הנכון כסי' רש״י יעיין עוד גתוס' זנחיס שס וגתוס׳ הוריות ד׳ ד״הי קרי גיס ונעלם מדנר ע״ש .