Kokhve Yitsḥaḳ · 1845-01-01 · 2 (1845) · p. Seite 12

והדרגות 3תארי המהירווז, ע'נ ומה האוי3 לעננים, מרנוותיו לסיסה, וסוסיו לנסרים קליהתנועה, ומהירים לעוף עוד יותר מעננים ורות. שדמו, הנניא יצינ העתיד אסר אין עוד להסתפק עוד גניאתו, נאלו נגר יצא אלהסועל, ויקונן נגר גסס ישראל על סגוס המר והנמהר, אחרי ני סר צלם וה' אין עוד אתם להצילם מידאויג הממהר לגוא עליהם. יד תלין ,סורס לון או לין, יאמר על התמדת דנו או גוף אתו זמן תה גמקוס אתן, verweilen נמו נין שדי ילין (שיה) ואשר תליני אלין (רות) ונן פה, והושאל את״נ להורות על הענגהגלילה ומקום אי. יען ני ומקום אשר יגיע שם איש גערו אתרי ווא השמש ישאר לדוג סס נל הלילה עד אור הנוקר, ני משנת ופתר הלילה ימנעוהו מעסות דרנוי, נמו וילן שם ני גא השמש (וראשית) וינוא לפעמים גם גתסרון שם לילה, נמו לין פה (שופטים) ואפשר ני ע'נ נקראת ג'נ התמדת ההתגוננות ותעשי וורני זולתו למען תצוא גס תהלה, והתמדת גנותו - מולי מצות שוס הצטדקות למגמה או התמרת הוקשה גשם תלמה, והפעל תחני וילינו העם על משה (שתות ט'ו)נ Jemanden beständig tadeln, oder mit Bitten belästigen. אונך, און, הנחתו הראשונה להורות על הנת נמו ראשית אוני (וראשית) והנפרד און, ויען ני איש זרוע יגעל נת יות'מזולתו יעשה לפעמים עול ועושק לזולתו גנטחונו על גגורתו ועוצם ידו, ואף ני וימים קדמונים טרם ישמעו עוד גני אדם לקול ה', ולא הטו עוד אזנס למוסר, לגוא ומוסרת הורית והתורה אלקית או חוקי המדינות ונימוסיהן, חשנו וזדון לוס הרע כי איש זרוע לו האדן, ויעש גה וגיושוי' כחפצו ורצונו, ע׳־נ הושאל שם און להורות גס על העושק והמרוצה נמו און יחשו! על משנגו (אילים) ונן פה מחשנות אונך. ויען ני ולשון ענרי יקרא לפעמים המסווג גשם סגתו,נגן הנקרא גשם אניו יורה שם און גס על העינם הוא עקו העול והחמס, כמו ומשמיע ארן, UugliuJ נמו שיורש שם חטא, עון ואשם, נם על העגירות גס על עונשן המסווג מהן כנודע . טו מגיד מדן, דיל מי! על קצה גגול א״י הצפוני, ומהר אפרים גגגיל הדרומי ישמע קול מניד ניאת האויג והצר הצורר עליהם, ני נן היי דרך המלכים וימים ההם, ליעד אנשים קוק ידועים הצופים על גנולי ארצם ומשגיחים על תנועת האויג מסוג למען הודיע ומהירות ועל נקלה ויאחו וקרנו אל הממלכה, אלנל יושגי האין להקהל ולעמוד על נפשם. <ז שדי. היו״ד לריווי, נמו וקרע לו חלוני(לקמן) ונן ושדי ויששכר (שופטים) ניו׳י הדיווי לוי והוא ע״ד לשון סורית הקרונה לערוית, ור״ל נשותיי שדה המקיפים אותה מסויג לשמרה מכניסת הנהמות אל תונה, כן ישמרו הצריס עלי׳לולמי תת יוצא ונא לעוור, וכל זה יען ני אותי מראה. מדתה. לדרד״ק ענינו שנות והחליף הינר והמצוה, נמו ואם המר ימר (ויקרא) ויווא פה נמסרו! מלת דנרי או מצותי, ולדעתי הכיני׳ אותי מוס3 על נווד ה״ית והכמה ני החליפה נוודי ואחריי ונן ני מרתה גאלקיס יהושע י׳ד) ואף ני הדור אשר יוחלף ואחר יווא תמיד ויחם הפעול והנחלף, das Emgetauschte ינוא ניחם שוו, נמו ולא יתיר אותו רע נטוו (ויקדאו אפשר כי מפני הנווד כלפי מעלה נאמד פה וגהושעוהפן, ולפ״ו יהיי שורש מור ותרה קרוניס נענין; והקל ג'נ יוצא ושם הרי יאתר על כל מעשה ופעולה המתנגדת לרצון האדון המצוה - יח דרכך- הליכת אדם ותנועתו הגופנית נקיא ׳דרך' והושאל אח'נ להורות על מנהגטנעי ונתינה גופנית "ני דרך נשים לי (וראשית) והנהגת נפשו ונתינה הוסריא Lebenswandel נמו פה (ווישעיה) יזה הדרך לכו וו.' ומעלליך. לדעאי