Kokhve Yitsḥaḳ · 1845-01-01 · 2 (1845) · p. Seite 10

10 תחריג להפרידה ולהסירה מהאנר. וע'כ גמלאי ג״נ שלש השאלות »מגר,, נאמר ערל אוזן וערל לג, על הממאן לשמוע ולקנל עצת ומוסר זולתו, נחלו הושם נאזנו ונלנו ר״ל בשכלו, מחיצה וניסוי מה ואשר ימנעו וינליחו העגרת דיניו ועצת הזולת חל תונו ומחלשת פעיצתן עליו, והמחיצה המדומית הזאת תקיא •(,;שם ׳ערלת ל3' פה. ואיש המגיג׳ם;לשונו, אשר יוסיף נענור זה הנרות שונות ללא צורן;רצותו לרנר ד;ר יקרא ערל ששה. עיר השאלה מתנונת העילה השנית. ומתנוגתה הנץרית הושאל שרש ערל על נל דגר אשר ע׳פי מצות התורה יאוי; להפרי ולהסיר מזולתו נמו וערלתם ערלתו את פריו (ויקרא). ה קראי מלאו לדעתימוס; על ערי התנצר ושעורו, קראי, מלאו ערי התנצר (תנל תאנל אשר יאנל למען לא תמותו נרע; ונתיסר נל נימי המצור) ואמרו (אח״נ) האספו וננואה אל ערי המנצר ודומה לוגליצת (ג אום ג') 'מי מצור שאנו_לן" ר״ל הניני לן מים לשתות נימי מצורן. \1(< וציוני!. על ציין ז יניע רד׳ק ונעל הטעמים) אך לזאת יתנגד ני מצאנו שימוש הה״א נסוף רק להורות על הננול שאליו, לא שעליו, ע״נ גיל ני מום3 על העיזו, יר״ל הרימו נס לנרות, והניסו גפשנס ורנישנם חל ציין עיר נצורה וחזקה, ני שורש עוז נהפעיל יורה לדעתי לח לני על האסיפה חל מקוםידוע. ני אם יאונר עמו תמיד הרעיון שאותו מקום נטוא ונשננ מפחד אוי; ושאר מקרים רעים נמו שלא העז מקנן (שתית) מן השדה אשר חין שם מאסה מנרד, אל הנית, ני שרש עוז תלנד הוראתי על החוזק ורגנורה ׳ יורה גס על הנעתו! והעדר הפחד התסינניס מידיעת תקפו וגנירתו, איגוורת הד;ר, אשר עליו ישען הנומח. נמו מגדול עוז שם ה' (תשלי) ה' עזי ותעזי (תילים) ועל איש אשר לא יירא ולא ימת מפגי נל יאתר ני היא עז פגים ידנריס נ״ח) ויען ני הרשע נועת;רשעתו ואין יראת ה' על .פניו יאתר הנחי; העז איש רשע גפניו (משלי) ונדחזי׳ל׳עז פניס לגיהנס— אל תעמוח, אל חנותו וחל תשנתו יגע תגוסנם, ני נאשר יורה שיש הלן עלהזרוז וההשתדלות לעשות דנר מהי נן יורה שרש עמר על הרפיון והשניתה מעשותו, כתו עמדו לא ענו עוד (איו;) ותעמוד מלוא (נראשית). ושבר גריל. שם שנר יורה על הצרה הפהאיהית והושאל משנרו! מתנים ה»סו3נ תמנה, או משנר אחד מאינרי נע״א הראשיים, אשר על ויי יווטל לפתע פתאים פעולתו ׳ ויהורם עי״ז גס ננין הגוף וקשורו הטנעיי נבלל■ r ז עלה ארי' מסבנו, מדין הארי לש נון נטא נסנני היער ירק נאשר יציקתו רענונו יצא לטרוף טיף. ונדמה אליו מלן ננל אשר הוא נמית ולא ישנע לרשיי משננות לא לי. נסע יצא ונוי תחילת ההעתקה מאקוס מה תקרא נסיעה, נמו נל יסע יתליחץ לישעי'.) ייסע משר רת העם (שמוא) ציה וס;3 העתקחם משם ויאורגם, t;c(M!n, nicht reifen׳äuftu ונן 3נסןע הארון ויאמר חשה קואא (ר״ל רק נתמילת ההעתקה אמר נן, וע״נ אחר פה נסע, ואחינ יצא ממקומי ורק יען ני נל הולן נדרן מעתיק אמיד מנקודה לנקודה חמרת יצוק נ'נ לאחי עליו ני הוא ניסע,מנלי ניא אמריו הגנול שממנו נעתק נתחילה, נמו והנה מצרים נוסע (שמוח)• ה נ׳ לא שב , אינו תענין שינה וחזרי לאחור ני אם מענין ושינה ונמת (ישעי,) , st beruhigt, gestillt haben ונאשר יאחי הארמי נא רוגזי', יאמר הענרי ש; חרון אפו, ואפשר גס, יען ני הנועם יציי דמו מאורי לני אל האנדים החיצונים הגידים והעורקים, אשר ע״נ יאדימו פי' הנועם! וגנותו מזעפו ישו; הדס אל אדרי לנו ןאינריו הפנימיס, ע״נ הוניי