Kokhve Yitsḥaḳ · 1845-01-01 · 2 (1845) · p. Seite 7

7 t ז v v: v . ז צל שדי עד נצח תמצא מנייתי? ונפשף,בני! מתבלחמקר!ןנבךה, בה השביחה עם התוגה חברה > כשושנת העמקים עם קיוץוחיוח. הצבי ישראל ■' על במיות עלית, לנתיבת אל־־מת כנשר דאית, אתם העזובים! לספוד בל תוסיפו! מעינבם דמעות שליש בל תחניפוי ברכה וחסד בני אחריו הניח! רק אני לבדי נשאךתי;עצבת , גלמודה תמיר אנכי ישבח 1 ערי תצא נפשי אדירה בשיח מרדכי באם מפרעוויא. Exegese von Joachim I. Pollack Rabbiner in Lrebitsch. (המשך מן המחברות הקודמות.) יז כסא הי . יעיד והנטחה ני נאחרית הימים ינידו נל העמיס את 0' למלך נל האין אשר תקום משנן ננידו ונסא מלכותי ירושלים, ושם יגואר ליאות י^דיי פניו ולעניו שנם אמד. (דומה לננואת ישעי׳ נ' נ' ומינהו' אי). תקוו. שורש קוה יורה ליעי?* על ההליכה נקו הישר מנלי נטות אנה ואנה עי גיא אל מחוז החסן. ויען כי המים הנגרים ממקום גניה אל הנמוך ילכו נתנועתם הטנעית נקו הישר, אם לא ׳פגשום תונע ונח התנריחס לשנות דרכם, נאתר נתחילת הנריאה (נראשית אי) יקוו המיס . והמקים אשר אליו נקוו, יקרא מקוה מים. ומזה נגזר לדעתי נם שם הקיה. ני היא המטרה אשר אליו ינון הפועל פעולתו •נ, ואותה ישים התקוה נונח פניו נקו הישר ננל מעשהו. וזה ג״נ נונת הכי (לקמן טי) תקוה ישראל ונו׳ ר׳ל אם רק ה' לניו המטרה והתגלית אשר אליו יכונו נל פעולות ישראלי אז הוא מושיעם נעת לראם. והושאל שם קו על מנל המום המונח על הדנר הנוירו נקו הישר, ׳קו המיה" (לקמן ל״א) ויען ני קו המידה יצטיך לנל ננין יתואר הננין נתאחר "וקו ינטה על ירושלים' (זנריה) ונאמר ג״כ שורש קיה להורות על הננין, ׳אם אקוה שאול ניתי" (איונ) נמו אננה. ויאמר פה, ני נקוי העיגול אשר מסני3 ילכו ניושר אל המרכז, נן ינהרו כל העמיס אל ירושלים ממיז חפצם למצוא מנוקשם המוסרי, לשמוע ונר ה'ותורתי אשר משם יצאו. שרירות לבם ההליכה אתרי ראות עיניו, אמות ותשוקת היצר מנלי שינוע לקול תונמת מוסר זולתי, תקרא לכת אמרי שרירות לנ, נמו ני נשוירות לני אלן (דניים) ואף כי נזוא אחריו תואר הרע, המורה על לנ נשחת, נמו פה: '12 נחלת צבי נחלה הנרצית והנחמות מכל צנאית גויס, ני צנא נארמית אחות הענרימ יורה על החסן ימי ולקן יי יצנא (דניאל) ושיעור הנ' נתנאי זה חשנתי להכירן, "1(v auszuzeichncii&״ לשנותן תנל העמיס לטונה כנן היותר אהו3 לאניו, ולתת לך ארן חמדה, אשר יחפצוה כילם. אם תהיי לי כנן נאמן ליחד אהנתן וענוותן רק לי, לנלתי תת ננווי לזר, ותהלהי לפסילים. 1