Kokhve Yitsḥaḳ · 1854-01-01 · 19 (1854) · p. Seite 86

דע נא ידיי׳ כי נעל p׳ «א«ל השכל איננו נשום אופן הרא״נן הזקן אפל חיה ני«* ל״ת ועוד זקן ««נו, ולא עליך אשם השגיאה נזה, כי הלכה געקנוח הינ המכם ל״וו היידנהיים ז״ל (נהקדמחו לספל ההוא ל רעדלהיים וזקס״י) אן היה הראשון אשי שגה נזה וחנל יחדיו אה לא חנלו «עולם, והנה העיל נעצמו הספק העצום אין ישכן שהרא״נן (הזקן) חנל הס׳ מאמל השכל, והל׳ נזכר נו הל״ם מקוצי והוא חני ספלו חמלה אלף השש׳, וידענו כי הלא״נן (הזקן) כנל היה גדול נסכמה נשנה (ד״א תחק״ה) כצלאה מחשונומיו (פל׳ ׳"ז)? ע"כ". וכחנ שם החרה הספק הזה חיע נקלאן נס' שם הגדולים להסכם איזולאי, כי כן כחג אוח א׳ סי' ט״ו הלא״נן הפליג נזקנה שהיי נקי' ק״ו כחג שהיה נשנה חתקי״נ ונדן ק"« א' כחוג נעופס׳ הגיטין שנח ה״א ושנע" ע"כ. וכנל נעל שה״ג טעה קצה נחשנו להארין שנוח חי׳ הלא״נן לק על יוחל מעע ««אה שנים, אמנם כפי דרכו יארכו שנוחיו יוחל הרנה על מאה. וחנה נשמטו פח אחה דניים «שחי הקצווח , היינו נעל שם הגדולים השמיע דנל גדול «החלה חייו ורוו״ה השמיט עוד דנל גדול מקוף חייו, שהרי נתשונה ההיא חי' ׳"ט שנרשמה שם שנח חחק״ח כתג והיה ל׳ שמואל מחני יושנ לפני והחחיל דן לפני נהלכה ואמר ל׳ אין יכול ללמוד למעי הלכה זו ונו' ע״כ. ומזה מנואל שחיה מחנו של הרא״נן אז כנל חכם נעל הוראה, נניח שהיה זה רק כנן עשרים לכלחפחוח, ולכן מוחנו לכה״פ כנן ארנעים, ואס היה חי עוד נזמן ה״א ושנע נזמן שחנר ס' אנן העזר אשל שם נוסח הגט ההוא, •היו אז שנוחיו ק«"נ, ומי שמע פלא גדול כזה ולא ירשים עכ״פ ל מדוש שזקן מופלג כזה יוכל עוד לכחונ ס' גדול נדינים ופלפולים נכמוח ונאיכוח? ועל חוף חייו השמיט גם רוו״ה ינל גדול, ני נס' מאמר השכל מונא כמה פעמים שילוש הרמנ״ן על החולה אשל נשלם נשנח ד״א חחקנ״ח (עיין ק ונצי כ״< של די לאסס׳ נומלא 608) וא"נ יהיה הלא״נן הזקן נזמן שנחנ ס׳ מ״ה כנן קס״ג שנה?? אתמהא! — ועוד זאח הנה החומים כמה רנני מגאנצא נחקנוח שנסוף ש״וח מהל״ם מלוטננולג, וחן משנח חחק״ם , ולא נמצא ניניהם עוד הלא״נן כי אס אח״כ שם נחקנוח הקודמות לאלה נזכר נימד עם ל״ח ורשנ״ם. ואחרי כל אלה האפשל עוד לשוס סכם להסתפק כי נעל מאמר השכל איננו הרא״נן הזקן? אולם גס שימת עין לנד נשני הספלים אנן העזר ומאמר השכל חנלר נעליל לכל נוסן, כ׳ לא כראי זה לאי זה, לא נענין ולא נלשון ולא נמהלן הממשנות. — האמנם כל ראית נעל שה״ג על זקנה הגדולה של הלא״נן נלח׳ מיוסדת כלל, שהמלוח"• ה״א ושנע" הן לענ״ד נוספוח נל׳ ספק מאיזה סופר מאוחר שהעתיק לעצמו נוסח הקדמון של הלא״נן נגט ונחוכו העמיד הזמן של עצמו, וראיה ניולה לזה שנחוג שם "נכן וכן נשנת ננך וכך לירח פלוני שנח ה״א ושנע כן וכן לנריאח עולם ע"כ. ואלו היה הרא״נן נעצמו מעמיד נוסח הגט שניתן נזמנו היה מעמיד נניאור ג״כ יום השנוע והחדש כמו שהעמיד «ספל השנים? אך יוחל חמות הוא ״כך וכן" האחרון אחרי העמדת השנים נניאול! הלא מנולי מזה כי מתחלה היה כסוג גס על השנים כמו על השנוע והחיש לק "כן וכן" "וה״א ושנע" נוספים נזמן מאוחר. וכן ממש נשטל שחרור הסמוך שם. אכן נשטל מליצה (דף קכ"נ סוף ע״א) נשאלו השנים סתומים נמו שהיו, כי לא הוסיף שם סופי מאוחר , ונחוג שם שנח כן וכן דרגילנא למימנא ניה ע“כ. נפאל לני עוד יק שיווי השמות היינו המסנר׳ס של ספי אנן.העזר ושל מאמר השכל נקראו שניהם אליעזר ניני נתן, וזה של מאמר השכל ידענו נרול נזמן הפיוט למעריג נ' של שניעות לאשכנזים אשל היא נל' ספק מממנר מאמי השכל. אכן כזה ונזה קיו שני יוסף נן שמעון אף נזמן אחד, ומכ״ש נזמנים שונים כאלה ואפשר גם נאלצות שונות . וזה הדמיון היא שהטעה ניוחל להסכם יוי״ה. והנה הרא״נן הזקן יש לו ג“נ דלן אחל נלפון פיוטיו מאפר הוא נמעליג נ' של שנוטות. היוצא מכל זה כ׳ כנודן לא יצטרך נשום אופן למולדת הלא״נן הזקן נהקדמתן לפירוש על ס' מאמי השכל אשל הוא מלאנ״ן אחל, ומזה לא נודע עוד מאומה, נלח׳ ספרו זה ופיוטו זה. אן על זה אעירן עוד כי פתיגע לשלש היענ ההקדמה של הממנל מאמר השכל כ׳ יש נתסילחה קמילה נפלאה חון כדי דנור ולא עלה ניד׳ עוד לפרשה על נכון• יהנ־״דידן ימנניו. שלמה יהודה ליבראססווט, אמר המנאל, ימים לניס אחלי כן הדריכו לעיוני עוד הפעם אל שדה המנונה הזה, וספשח׳ ג"כ נקפל קדל הדולות ומצאתי נחוג נו, שחני ל' שמואל נל יהודה אנן חנון קפל מאמר השכל, וכתג שם, ונעשה ע״ד חונות הלננוח וניו״ד הדנלוח