Kokhve Yitsḥaḳ · 1854-01-01 · 19 (1854) · p. Seite 85

״עם ב) ל״ת ולשנ״ם ורינ״ם כמבואר נשפרו דף קמ״ח, ונעל שם הגדולים ס״א סי' ״’"ג נהג שהיה של,יל ועלי עס חחנו ל׳ יואל עונא . ומהרש״ל צתשובוחיו p׳' כ״ע "כתב שקנל «לבינו יענ״ן, אף הל״ר צונן נקפלו החדש כסנ שזקנו היה ל׳ אולי ב! ״ג) אליקים בן יהודה. הוא מנל גשנה תתקי׳יב p׳ אק העזל (אשל כסי דעח חל״ל ״צונן נקלא ג״כ צפנה סענה, הגם כי הל״ל היידנהיים «הנגד לזה) והיו לו שיות עם ״כמה מכעיס שבדורו, גם כפי עמה הל״ל צונן ך) עשה סילוש על משלי «[ אי עד ״ו׳״ו, ונעל שם הגדולים שם אומל שהוא לאה נכתב ישן p' אנן הלאשה להלא״נן, ״והשכם די לאשם׳ כותנ שיש ננינליאעעק שלו גכיי איזה פיוטים להלא״נן, וקינה ״שמנל על הלוגי וואלמש, עוד כהג שם נעל שם הגדולים, כי הרא״בן היה שהגו של "לנינו אליקים גל יוסף. ועיין זכרון ממנו שנה י׳׳ו א', שנועוה כ״ו נ', מסזול ״תיידנהיים נהקדמה קפל מנשה שדשה דפוק קלאקא בהקדמה, גס הקדמה p' עא«ל "השכל להיידנהיים, והשפל החדש להל״ל צונן", ע"כ דבלי ידידי ישיר, ואף שהדנלים האלה הלוו נפשי און ועוצם ויעילוני ויעמידוני על לגלי להתיצב לפני כל אחד מגדולי החכמים האלה, לנקש מענם מענה לשון משאלה׳: בכל זאח נסוגותי אמול וילאחי לפגוע נהדלס האנשים המשכילים האלה, כי מ• אנכי שבמקום גדולים אעמודה! אנל מה אעשה, הלא לוס הוא באנוש, אשל לפעמים לא •תן מלגוע לנפשו עד אשל יפנה דלכו נאשל יהיה שמה הלוח ללכה . ומה כשי כי אשהיק עלי המון לגי נקלני המחלומם עד האוח גבעת עולם , עדי הלל• עד, עדי לאש• •שלאל וננוניו! ומה אשיבה ללוחי המהגוללה, אם בשאון אמליה תענה תנחומים לנפשי וחאמל : יהלמון חכמים ונבונים, 1 אך חסד יגמלון, ויוכיחוך נאמני אין לק שמן על לאשך יניאו, לכן אוחיל, ובל אבוש לקלוב נא אליך אדני נמנוקשח נפשי, שהכתוב לי חולדות הלא״בן ז״ל. ואל I יסלא נא בעיני אדני, למה לק אליך נשאתי את עיני ולא לאסל מאלה השלמים שהעילני ידידי האדון ישיר עליהם? ידע נא רמ״ת, כי סנת זה הדבל הוא, אשל מלבד כי קלוב אתה אלי ’ותל מכלם, אף עוצם ידך שהלאת כבל לעיני שוחלי החכמת והדעת נענינים כאלה ׳ותל מכולם, היא תנחני לגשת אן אל יקלח כבודן בזאת הבקשה . ודבלין שתודיעני בתשואת סנן הנעים אקשל לחפאלת לפילוש׳ ועדי עד אודה לן עליהם , ולעת נצסת יהיו לעבדן המוכן בכל עת לשלתן בקדש לעעלת ולתפאלת, וזאת תשובת הגאון אלי. בעיה פראג יו״ד תמוז תרז לפ״ק. לבגוד המשכיל הנבון החוקר ושוקד על תעלי חכמים כמוה״לר צגי הירש וואפתערנוריללינג נ״י! לתשונת אגלתך היקרה אשל נה כנודר יבקש ממני איזה דבלים על חולד וח הלא״נן נעל ספר אבן העזל, באשל מנלת פירוש לספר מאמר השכל אשר הוא ממנו כפי דעתן, גמגאנצא, ושם מחסיל הדגול: שאל הרב ל״א נ״ל נתן ממייניצא, והעיר הזאת תקרא ע״כ בשתי שמות, ביען שמקור שמה מלשון לומי נחצב Magontim oder Maguntiacum והיא הנקראת Mainz . ב) לפי שהשאלה הנזכרת שיצאה מהרא״בן אל ל״ת ע"כ היתה גמאה חעייח לאלף הלבישי, כי נעת ההייא הוליצו לוב חכמי ישראל שאלותיהם אל לנינו תם כדמוכח נספרו קנ״ל ע״ג א'מלשון שואל אמד שאמר שם: ונינצל תרת• שנין ממה שאנו מ ונין לבריאת עולם כהאידנא תתקי״ג ונו' יע״ש . לכן יודע לנו בבלול שהראינו חי במאה העי לאלף הדלי״ה . והריר חיידנהיים כתב סתם שסי בסוף האלף ההיא!! ג) יתכן שרי אליקים הנ״ל הוא המוזכר נש״ות מהרש״ל להיותו מנר לרש״י ז״ל ילא ל' אליקים שהיה החותן לחלא״נן, כי לש"’ חי כמעט מאה שנים קודם הרא״נן, ואין יהיה חותן הרא״נן חבל ללש״י! אלא ודאי שר׳ אליקיס בל יהודה הוא הסבל לרש״י, ולי אליקים נר יוסף המוחן להלא״נן ז״ל. ך) בספל חולדות לש״י להר״ל צונן הנעתק לל״הק מהחכם בלאן ז״ל נזכל דף ה׳ א' שחלא״נן חבל ג"כ הלנות פסוקות ונתנם בעצמו על ספר.