Kokhve Yitsḥaḳ · 1854-01-01 · 19 (1854) · p. Seite 71

71 ננגדו, כי הנגד נמה נסשנ הוא אשל כלקג יגלה, נא עצם מעצמינו ולא נשל מנשלינו הנגד ינלה כלנוש תאכלו גגם, וצולה האד® המנדילו מנהמח ומיהו •על הוא גששו צל® אלה׳®, הקיימת לעד. ושולם דנל סגולת ■ האדם נמצא אך נלנינו אשל אלה׳® לואה. ואס עוג היא יחונן מאל נס אם נגד קצל מצמל -לנש האד®. — ולק אז אסלה .גתולת אישל על נסשינו לשנות נגדעו נעה ׳לנש איש שמלח אשת להחעלנ עם אינו מינו להשחית דלכו להיות עם נואשים סלקו. — יאמל נא איש ׳שלאל עתה, אהנת׳ אח אדוני את מלכי, אלכה לי אחלי מאהני נוהגי לסמי מימי צמל׳ ושקו׳ שלמתינו נלנם כלצונו ויאסף סלשתינו, נעת נסיר שמלת שניה מעלינו. — אשל הלנישתנו שנאת מחלפינו ומשנאינו אשל לעגו למו נשנות קדם עת כסתה התנל אופל תקכלות, ואל יאמל עוד כנגע נלאה■ לי ננגד עם ׳ושני הארז, וכעל נן ישי אשל שלח ידו נמשיח ה' וכלת כנף מעילו אל יסםונ עון לנו נכלתינו כנף נגדעו לקצלהו. ני אין נידינו לעת וששע, — וזאת עצתי, אחי! לא תאנו שמוע אם תחשוש האולת ננגדיכס, הניחו הנגד ענל׳ אצלה ורוצו החוצה, נס חכמות חלונה, והי׳ לכם נגד ככל אזרחי תארן, ראו התורה אמרה לא תלנש נגד שעענז, ולא אמרה לא תלנש נגד נשרי ולמען הנד׳ ל אותנו מהעמים אשל חיו אז, אמלה לא תעשו כמעשיהם הנתעניס ולא וכלה מאומה מנגדיהם ולא הסתירה נמאמר נחקותיהם לא תלכו נמקו® שהי׳ לגלות אס אסלה התורה נזה ללנוש נגד כנכרי — ולא מצאנו נכל כתני קודש כי חקיס המה נגדים. '(כ״ך) ודנר ה' אלינו, היה נאל היטב.נא נסידות., ואס גם נגד עם לועז היא פיגול נעיניו מדוע לא השמיענו אותו על הל סולנ נכחנ משולם, כי אין המקרא יוצא מידי פשוטו (שנת ס״ג ׳נמות כ״ד ועיין נספר עשרה מאמרות מאמר הקול דין חלק שני סי״ג) — ואשר דלש אחד המקרא נחקותיהם לא הלכו על הנגדים, המה לק דגר׳ יחיד אשר תלו עליו דנריהם האחרונים ואין סומכין על דנל׳ יחיד. (ע״ך!) הנאמרים נעת שנאת הדח היתה שולטת נעולס, וכני ספו חמו העתים האלה נחמלת ה' על האדם . וניורה דעה אוסר רק מלנוש המיוחד להם (לעונדי ככנים משוס ועוה., וארג, וצנע, 1אח״כ לנש. (נרכוח סרק הרואה) ראי׳ שהיו נגדי הראשונים מצמר לא ממם׳ או מששתן כנגד איש ישראל נארצינו — ונתלמוד ספ״ק דסוטה פלוגתא ייטש להם כחנוס עול. לנ ושמואל חד אמר דנר הנא מן העור פלש״׳ צמר — ונספר לחם שלמה אומר כי הנגד צמל חזק וקיים •ותל מן הפשתן , (3״ו) חקי® אלו גזירות המלך שאין לתם טעם לדנר רש"׳ פ׳ קדושים, וכן 1 הלמנ״ן ]“ל, ונחקותיהס לא תלכו והס אשר יקראום ז״ל דרכי האמורי מפני שה® קטיפי מעשי המכשפים — מורח לז׳ לשלים׳, ואמר ע״ז נעל גנעת המולה ותארי המלנושיס הולכים נס אסר מנהג המקומות וכן קליעות השערות וסלסולם המנהג נהם הוא העיקר, ואין נהם משוס חקות העמים. — (כ״ה) ויש לך לדעת שכל מה שקנלו חז״ל הלכת נענין מצוה שהיא מפי הגנולה אין לך להוסיף עליו ולא לגרוע ממנו, אנל״ימה שפירשו נפסוק׳® כל אחד כפי מת שנזדמן לו ומה שלאה נדעתו. ולפי מה שיעלה על הדעת מן הפירושים האלו לומדים אותם ותשאל אין סומכין עליהם. — מנוא התלמוד לרני שמואל הנגיד וזהו דנר׳ הלאנ״ע גהקדמת פירושו להתורה: כ׳ שיקול הדעת הוא היסוד , כי לא נתנה התורה לאשר אין דעת לו, והמלאך שנין אדם ונין אלהיו: שכלו, וכל דנל שהדעת לא תכסישנו 5«שוטו וכמשפטו נסרשנו. ונאמין כ׳ ככה האמת ולא נגשש קיר כעולים. ונהקדמת קפל דרך ח״ם מניא נשם אהר״מד לונזאג׳: חז״ל הישרים נלנותם •אתנו החולק עליהם נדעה, וישנאו העוזרים נלא דעת . ונירושלוד שנת פל“א דמילה : ל' זעילא נשה ר״א כל הלכה שאין לה ניח אנ אינה חורה ופירשו נקשר חולדת אדם שכל הלכה ללינת שיתי׳ לה יסוד נאמן נתולה. וזהו דנר׳ הרמנ״ס נכחני קדשו: ואני יודע שאפשר שתחפשו ותמצאו דנל׳ יחידים מחכמי האמה רנותינו ע״ה נתלמוד נמשנה ונמדלשות שדנליחס מלאים שנעת תולדתו של אדם גרמו הככניס כך וכך אל יקשה זה נעיניכם, שאין דרך שנניח הלכת למעשה ונהדר אפירכ׳ ואשינו״ , וכן אין ראוי לאדם להניח ייליס של דעת שכנר נתאמתו נראיוח וינער כשיו מהן ויתלה נדני׳ יחיד מן החכמים י «"ה . שאפשר נתעלם ממנו דנר נאותה שעה או שיש נאוחו הדנרים רמז, או אמרם לפי שעת ומעשה שתי׳ — ולעול® אל ישליך אדם דעתו אחריו כי העיני® ה® לפני® לא לאסור. — ושם אומל הרמנ״ם ז״ל: דעו לנות׳ שאין ראוי לו לאד® להאמין אלא